Psalm, 142

פַּרשָׁנוּת

מחברו של מזמור 142 אינו ודאי, אבל מי שכתב אותו ידע בבירור איך זה להיות במעמקי הייאוש. בעל התהילים מתאר את היותו לכוד, ללא מי לפנות לעזרה. הוא מכיר בחולשה ובפגיעות שלו, אבל גם מאשר את ביטחונו בכוחו של אלוהים להציל אותו. מה שהכי מפתיע אותי במזמור הזה הוא כמה הוא ישר וגולמי. בעל התהילים אינו מסתיר את הפחד שלו, את הספק שלו או את כאבו. הוא מניח את כל זה לפני אלוהים, מתוך אמון שאלוהים יקשיב ויגיב בחמלה. כקורא, אני מוצא שהמזמור הזה מרגיע מאוד, כי הוא מזכיר לי שאני יכול לבוא אל אלוהים עם כל דבר - אפילו הדברים שאני מתבייש בהם או מפחד להודות בהם. ובנוכחות אלוהים, אני יכול למצוא את התקווה והכוח להמשיך, גם כשהחיים מרגישים מכריעים.

Meet the heroes of Psalm, 142