מזמור זה משמעותי בהצגתו של המשיח גם כמלך וגם ככוהן, מושג שהיה לכאורה בלתי אפשרי בעיני העם היהודי בתקופת דוד. ההתייחסות לישיבה לימינו של אלוהים היא תמונה שכיחה בתנ"ך, המייצגת את העמדה הגבוהה ביותר של כבוד וכוח. גם האזכור של שליטה על אויבים ושיפוט עמים מחזק את רעיון המשיח כשליט חזק. הפסוק האחרון על השתייה מהנחל בדרך הוא ביטוי פיוטי לניצחונו האולטימטיבי של המשיח. הנוצרים מאמינים שישוע המשיח הגשים נבואה זו, שכן הוא נחשב לכומר המלכותי היושב לימינו של אלוהים וכבש את החטא והמוות באמצעות מותו ותחייתו.
