במדבר, 21

Name: במדבר
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בני ישראל מביסים את המלך סיחון והמלך עוג, אך גם הם מתלוננים ונענשים בנחשים לוהטים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וישמע הכנעני מלך-ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; ויילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי.

2 ויידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר: אם-נתון תיתן את-העם הזה, בידי--והחרמתי, את-עריהם.

3 וישמע יהוה בקול ישראל, וייתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חורמה. {פ}

4 ויסעו מהור ההר, דרך ים-סוף, לסבוב, את-ארץ אדום; ותקצר נפש-העם, בדרך.

5 וידבר העם, באלוהים ובמשה, למה העליתונו ממצריים, למות במדבר: כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלוקל.

6 וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את-העם; וימת עם-רב, מישראל.

7 ויבוא העם אל-משה ויאמרו חטאנו, כי-דיברנו ביהוה ובך--התפלל אל-יהוה, ויסר מעלינו את-הנחש; ויתפלל משה, בעד העם.

8 ויאמר יהוה אל-משה, עשה לך שרף, ושים אותו, על-נס; והיה, כל-הנשוך, וראה אותו, וחי.

9 ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש--והביט אל-נחש הנחושת, וחי.

10 ויסעו, בני ישראל; ויחנו, באובות.

11 ויסעו, מאובות; ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על-פני מואב, ממזרח, השמש.

12 משם, נסעו; ויחנו, בנחל זרד.

13 משם, נסעו, ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר, היוצא מגבול האמורי: כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמורי.

14 על-כן, ייאמר, בספר, מלחמות יהוה: את-והב בסופה, ואת-הנחלים ארנון.

15 ואשד, הנחלים, אשר נטה, לשבת ער; ונשען, לגבול מואב.

16 ומשם, בארה: היא הבאר, אשר אמר יהוה למשה, אסוף את-העם, ואתנה להם מים. {ס}

17 אז ישיר ישראל, את-השירה הזאת: עלי באר, ענו-לה.

18 באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחוקק, במשענותם; וממדבר, מתנה.

19 וממתנה, נחליאל; ומנחליאל, במות.

20 ומבמות, הגיא אשר בשדה מואב--ראש, הפסגה; ונשקפה, על-פני הישימון. {פ}

21 וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמורי לאמור.

22 אעברה בארצך, לא ניטה בשדה ובכרם--לא נשתה, מי באר: בדרך המלך נלך, עד אשר-נעבור גבולך.

23 ולא-נתן סיחון את-ישראל, עבור בגבולו, ויאסוף סיחון את-כל-עמו וייצא לקראת ישראל המדברה, ויבוא יהצה; ויילחם, בישראל.

24 ויכהו ישראל, לפי-חרב; ויירש את-ארצו מארנון, עד-יבוק עד-בני עמון--כי עז, גבול בני עמון.

25 וייקח, ישראל, את כל-הערים, האלה; ויישב ישראל בכל-ערי האמורי, בחשבון ובכל-בנותיה.

26 כי חשבון--עיר סיחון מלך האמורי, היא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, וייקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנון.

27 על-כן יאמרו המושלים, בואו חשבון; תיבנה ותיכונן, עיר סיחון.

28 כי-אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון: אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון.

29 אוי-לך מואב, אבדת עם-כמוש; נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית, למלך אמורי סיחון.

30 ונירם אבד חשבון, עד-דיבון; ונשים עד-נופח, אשר עד-מידבא.

31 ויישב, ישראל, בארץ, האמורי.

32 וישלח משה לרגל את-יעזר, וילכדו בנותיה; ויורש, את-האמורי אשר-שם.

33 ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; וייצא עוג מלך-הבשן לקראתם הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי.

34 ויאמר יהוה אל-משה, אל-תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון.

35 ויכו אותו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו, את-ארצו.

פַּרשָׁנוּת

במדבר 21, בני ישראל נמצאים במסעם לארץ המובטחת, והם הולכים וגוברים חסרי סבלנות וחוסר שביעות רצון עם ה'. הם מתלוננים על מחסור במזון ובמים, והם אפילו מרחיקים לכת ומדברים נגד אלוהים ומשה. בתגובה, אלוהים שולח נחשים לוהטים לנשוך את האנשים, ורבים מהם מתים. כאשר העם חוזר בתשובה וזועק למשה לעזרה, אלוהים מורה למשה לעשות נחש ברונזה ולשים אותו על מוט. כל מי שיביט בנחש הברונזה ירפא. פרק זה משמש כתזכורת להשלכות של חטא ואי ציות. בני ישראל הוזהרו שלא לדבר נגד אלוהים, ובכל זאת הם בחרו לעשות זאת בכל זאת. כתוצאה מכך, הם נענשו בנחשים לוהטים. עם זאת, אלוהים מגלה גם רחמים וחמלה בפרק זה. הוא מספק דרך לריפוי האנשים, והוא לא משאיר אותם לסבול מהשלכות חטאם. פרק זה משמש גם כתזכורת לכוחה של האמונה. בני ישראל קיבלו הוראה להתבונן בנחש הברונזה כדי להירפא, ומעשה האמונה הזה זכה לתגמול. זוהי תזכורת לכך שאמונה באלוהים יכולה להביא ריפוי ושיקום, אפילו בעיצומו של הסבל. בסך הכל, מספר 21 הוא תזכורת להשלכות של החטא, לרחמיו ולחמלתו של אלוהים ולכוחה של האמונה. זוהי תזכורת לכך שאלוהים תמיד מוכן לסלוח ולהחזיר את מי שפונה אליו בתשובה.