במדבר, 17

Name: במדבר
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

אלוהים מצווה שמטה אהרון תישמר כזכר לתפקידו הנבחר ככהן גדול.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

2 אמור אל-אלעזר בן-אהרון הכוהן, וירם את-המחתות מבין השריפה, ואת-האש, זרה-הלאה: כי, קדשו.

3 את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח--כי-הקריבום לפני-יהוה, ויקדשו; ויהיו לאות, לבני ישראל.

4 וייקח אלעזר הכוהן, את מחתות הנחושת, אשר הקריבו, השרופים; וירקעום, ציפוי למזבח.

5 זיכרון לבני ישראל, למען אשר לא-יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרון הוא, להקטיר קטורת, לפני יהוה; ולא-יהיה כקורח וכעדתו, כאשר דיבר יהוה ביד-משה לו. {פ}

6 ויילונו כל-עדת בני-ישראל, ממוחרת, על-משה ועל-אהרון, לאמור: אתם המיתם, את-עם יהוה.

7 ויהי, בהיקהל העדה על-משה ועל-אהרון, ויפנו אל-אוהל מועד, והנה כיסהו הענן; ויירא, כבוד יהוה.

8 ויבוא משה ואהרון, אל-פני אוהל מועד. {ס}

9 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

10 הירומו, מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם, כרגע; וייפלו, על-פניהם.

11 ויאמר משה אל-אהרון, קח את-המחתה ותן-עליה אש מעל המזבח ושים קטורת, והולך מהרה אל-העדה, וכפר עליהם: כי-יצא הקצף מלפני יהוה, החל הנגף.

12 וייקח אהרון כאשר דיבר משה, וירץ אל-תוך הקהל, והנה החל הנגף, בעם; וייתן, את-הקטורת, ויכפר, על-העם.

13 ויעמוד בין-המתים, ובין החיים; ותיעצר, המגפה.

14 ויהיו, המתים במגפה, ארבעה עשר אלף, ושבע מאות--מלבד המתים, על-דבר-קורח.

15 וישב אהרון אל-משה, אל-פתח אוהל מועד; והמגפה, נעצרה. {פ}

16 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

17 דבר אל-בני ישראל, וקח מאיתם מטה מטה לבית אב מאת כל-נשיאיהם לבית אבותם--שנים עשר, מטות: איש את-שמו, תכתוב על-מטהו.

18 ואת שם אהרון, תכתוב על-מטה לוי: כי מטה אחד, לראש בית אבותם.

19 והנחתם, באוהל מועד--לפני, העדות, אשר איוועד לכם, שמה.

20 והיה, האיש אשר אבחר-בו--מטהו יפרח; והשיכותי מעליי, את-תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים, עליכם.

21 וידבר משה אל-בני ישראל, וייתנו אליו כל-נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבותם--שנים עשר, מטות; ומטה אהרון, בתוך מטותם.

22 וינח משה את-המטות, לפני יהוה, באוהל, העדות.

23 ויהי ממוחרת, ויבוא משה אל-אוהל העדות, והנה פרח מטה-אהרון, לבית לוי; ויוצא פרח ויצץ ציץ, ויגמול שקדים.

24 ויוצא משה את-כל-המטות מלפני יהוה, אל-כל-בני ישראל; ויראו ויקחו, איש מטהו. {פ}

25 ויאמר יהוה אל-משה, השב את-מטה אהרון לפני העדות, למשמרת לאות, לבני-מרי; ותכל תלונותם מעליי, ולא ימותו.

26 ויעש, משה: כאשר ציווה יהוה אותו, כן עשה. {פ}

27 ויאמרו בני ישראל, אל-משה לאמור: הן גווענו אבדנו, כולנו אבדנו.

28 כול הקרב הקרב אל-משכן יהוה, ימות; האם תמנו, לגווע. {ס}

פַּרשָׁנוּת

במדבר יז, אנו רואים את ה' מורה למשה לקחת שנים עשר מוטות, אחד מכל אחד משנים עשר שבטי ישראל, ולהניח אותם במשכן. לאחר מכן, ה' אומר למשה לכתוב את שמו של כל שבט על המוט שלו ולהניח אותם במשכן. למחרת, משה יוציא את המוטות והמוט של שבט לוי יצמח, יפרח ויפיק שקדים. זהו אות מאת ה' כי יש לבחור בשבט לוי לעבוד אותו במשכן. פרק זה הוא תזכורת לחשיבות הציות ליהוה. ה' הורה למשה לקחת את המוטות ולהניח אותם במשכן, ומשה ציית. לאחר מכן, ה' גמל למשה על ציותו בכך שבחר בשבט לוי לשרת אותו במשכן. זוהי תזכורת לנו שכאשר אנו מצייתים לאדון, הוא יגמול לנו על הציות שלנו. עלינו לשאוף להיות צייתנים ליהוה בכל מה שאנו עושים, מתוך ידיעה שהוא יגמול לנו על הציות שלנו.