במדבר 15

פַּרשָׁנוּת

במדבר 15, ה' מורה למשה לתת הוראות לבני ישראל לגבי מנחה וקרבנות. הוא מתחיל בהוראתם להקריב עוולה, מנחת תבואה ומנחת שלום. לאחר מכן הוא ממשיך ומסביר את סוגי המנחות השונים שניתן להקריב, כולל קורבן החטאת, קורבן האשם והנפה. הוא גם מסביר את חשיבות הציציות על בגדי בני ישראל, שהיו אמורים להזכיר להם את מצוות ה'. לאחר מכן, האדון ממשיך להסביר את ההשלכות על מי שלא מציית לפקודותיו. הוא קובע שכל מי שחוטא שלא בכוונה חייב להביא עז או כבש כקורבן חטאת. הוא גם קובע שכל מי שחוטא בהתרסה חייב להיות מנותק מהעם. הפרק מסתיים בכך שה' מורה למשה לומר לבני ישראל שכאשר הם נכנסים לארץ המובטחת, עליהם להקריב מנחה מיוחדת לה'. מנחה זו אמורה להוות תזכורת לברית ה' עמם. בסך הכל, פרק זה הוא תזכורת לחשיבות של ציות לפקודות האדון ולהשלכות על מי שלא מציית. היא גם משמשת כתזכורת לברית ה' עם בני ישראל ולקורבן המיוחד שעליהם להעלות כאשר הם נכנסים לארץ המובטחת.