במדבר, 15

Name: במדבר
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

אלוהים מצווה את בני ישראל להציע קרבנות מיוחדים על חטאות שלא מתכוונים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

2 דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם: כי תבואו, אל-ארץ מושבותיכם, אשר אני, נותן לכם.

3 ועשיתם אישה ליהוה, עולה או-זבח, לפלא-נדר או בנדבה, או במועדיכם--לעשות ריח ניחוח, ליהוה, מן-הבקר, או מן-הצאן.

4 והקריב המקריב קרבנו, ליהוה--מנחה, סולת עישרון, בלול, ברביעית ההין שמן.

5 ויין לנסך רביעית ההין, תעשה על-העולה או לזבח--לכבש, האחד.

6 או לאיל תעשה מנחה, סולת שני עשרונים, בלולה בשמן, שלישית ההין.

7 ויין לנסך, שלישית ההין--תקריב ריח-ניחוח, ליהוה.

8 וכי-תעשה בן-בקר, עולה או-זבח, לפלא-נדר או-שלמים, ליהוה.

9 והקריב על-בן-הבקר מנחה, סולת שלושה עשרונים, בלול בשמן, חצי ההין.

10 ויין תקריב לנסך, חצי ההין--אישה ריח-ניחוח, ליהוה.

11 ככה ייעשה, לשור האחד, או, לאיל האחד; או-לשה בכבשים, או בעיזים.

12 כמספר, אשר תעשו--ככה תעשו לאחד, כמספרם.

13 כל-האזרח יעשה-ככה, את-אלה, להקריב אישה ריח-ניחוח, ליהוה.

14 וכי-יגור איתכם גר או אשר-בתוככם, לדורותיכם, ועשה אישה ריח-ניחוח, ליהוה--כאשר תעשו, כן יעשה.

15 הקהל, חוקה אחת לכם ולגר הגר: חוקת עולם לדורותיכם, ככם כגר יהיה לפני יהוה.

16 תורה אחת ומשפט אחד, יהיה לכם, ולגר, הגר איתכם. {פ}

17 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

18 דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם: בבואכם, אל-הארץ, אשר אני מביא אתכם, שמה.

19 והיה, באכולכם מלחם הארץ--תרימו תרומה, ליהוה.

20 ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה: כתרומת גורן, כן תרימו אותה.

21 מראשית, עריסותיכם, תיתנו ליהוה, תרומה--לדורותיכם. {ס}

22 וכי תשגו--ולא תעשו, את כל-המצוות האלה: אשר-דיבר יהוה, אל-משה.

23 את כל-אשר ציווה יהוה אליכם, ביד-משה: מן-היום אשר ציווה יהוה, והלאה--לדורותיכם.

24 והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל-העדה פר בן-בקר אחד לעולה לריח ניחוח ליהוה, ומנחתו ונסכו כמשפט; ושעיר-עיזים אחד, לחטאת.

25 וכיפר הכוהן, על-כל-עדת בני ישראל--ונסלח להם: כי-שגגה היא--והם הביאו את-קרבנם אישה ליהוה וחטאתם לפני יהוה, על-שגגתם.

26 ונסלח, לכל-עדת בני ישראל, ולגר, הגר בתוכם: כי לכל-העם, בשגגה. {ס}

27 ואם-נפש אחת, תחטא בשגגה--והקריבה עז בת-שנתה, לחטאת.

28 וכיפר הכוהן, על-הנפש השוגגת בחטאה בשגגה--לפני יהוה: לכפר עליו, ונסלח לו.

29 האזרח בבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--תורה אחת יהיה לכם, לעושה בשגגה.

30 והנפש אשר-תעשה ביד רמה, מן-האזרח ומן-הגר--את-יהוה, הוא מגדף; ונכרתה הנפש ההיא, מקרב עמה.

31 כי דבר-יהוה בזה, ואת-מצותו הפר; היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה. {פ}

32 ויהיו בני-ישראל, במדבר; וימצאו, איש מקושש עצים--ביום השבת.

33 ויקריבו אותו, המוצאים אותו מקושש עצים--אל-משה, ואל-אהרון, ואל, כל-העדה.

34 ויניחו אותו, במשמר: כי לא פורש, מה-ייעשה לו. {ס}

35 ויאמר יהוה אל-משה, מות יומת האיש; רגום אותו באבנים כל-העדה, מחוץ למחנה.

36 ויוציאו אותו כל-העדה, אל-מחוץ למחנה, וירגמו אותו באבנים, וימות: כאשר ציווה יהוה, את-משה. {פ}

37 ויאמר יהוה, אל-משה לאמור.

38 דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על-כנפי בגדיהם, לדורותם; ונתנו על-ציצית הכנף, פתיל תכלת.

39 והיה לכם, לציצית, וראיתם אותו וזכרתם את-כל-מצוות יהוה, ועשיתם אותם; ולא-תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר-אתם זונים, אחריהם.

40 למען תזכרו, ועשיתם את-כל-מצוותיי; והייתם קדושים, לאלוהיכם.

41 אני יהוה אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצריים, להיות לכם, לאלוהים: אני, יהוה אלוהיכם. {פ}

פַּרשָׁנוּת

במדבר 15, ה' מורה למשה לתת הוראות לבני ישראל לגבי מנחה וקרבנות. הוא מתחיל בהוראתם להקריב עוולה, מנחת תבואה ומנחת שלום. לאחר מכן הוא ממשיך ומסביר את סוגי המנחות השונים שניתן להקריב, כולל קורבן החטאת, קורבן האשם והנפה. הוא גם מסביר את חשיבות הציציות על בגדי בני ישראל, שהיו אמורים להזכיר להם את מצוות ה'. לאחר מכן, האדון ממשיך להסביר את ההשלכות על מי שלא מציית לפקודותיו. הוא קובע שכל מי שחוטא שלא בכוונה חייב להביא עז או כבש כקורבן חטאת. הוא גם קובע שכל מי שחוטא בהתרסה חייב להיות מנותק מהעם. הפרק מסתיים בכך שה' מורה למשה לומר לבני ישראל שכאשר הם נכנסים לארץ המובטחת, עליהם להקריב מנחה מיוחדת לה'. מנחה זו אמורה להוות תזכורת לברית ה' עמם. בסך הכל, פרק זה הוא תזכורת לחשיבות של ציות לפקודות האדון ולהשלכות על מי שלא מציית. היא גם משמשת כתזכורת לברית ה' עם בני ישראל ולקורבן המיוחד שעליהם להעלות כאשר הם נכנסים לארץ המובטחת.