10וגם-אני אחיי ונעריי, נושים בהם כסף ודגן; נעזבה-נא, את-המשא הזה.
11השיבו נא להם כהיום, שדותיהם כרמיהם זיתיהם--ובתיהם; ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר, אשר אתם נושים בהם.
12ויאמרו נשיב, ומהם לא נבקש--כן נעשה, כאשר אתה אומר; ואקרא, את-הכוהנים, ואשביעם, לעשות כדבר הזה.
13גם-חוצני נערתי, ואומרה ככה ינער האלוהים את-כל-האיש אשר לא-יקים את-הדבר הזה מביתו ומיגיעו, וככה יהיה נעור, וריק; ויאמרו כל-הקהל אמן, ויהללו את-יהוה, ויעש העם, כדבר הזה.
14גם מיום אשר-ציווה אותי, להיות פחם בארץ יהודה, משנת עשרים ועד שנת שלושים ושתיים לארתחשסתא המלך, שנים שתים עשרה--אני ואחיי, לחם הפחה לא אכלתי.
15והפחות הראשונים אשר-לפניי הכבידו על-העם, ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף-שקלים ארבעים--גם נעריהם, שלטו על-העם; ואני לא-עשיתי כן, מפני יראת אלוהים.
16וגם במלאכת החומה הזאת, החזקתי, ושדה, לא קנינו; וכל-נעריי--קבוצים שם, על-המלאכה.
17והיהודים והסגנים מאה וחמישים איש, והבאים אלינו מן-הגויים אשר-סביבותינו--על-שולחני.
18ואשר היה נעשה ליום אחד, שור אחד צאן שש-ברורות וציפורים נעשו-לי, ובין עשרת ימים בכל-יין, להרבה; ועם-זה, לחם הפחה לא ביקשתי--כי-כבדה העבודה, על-העם הזה.
בנחמיה ה' אנו רואים את תגובתו של נחמיה למצוקת אנשי ירושלים. האנשים סובלים ממחסור במזון ובכסף, ונחמיה מודאג מאוד. הוא קורא לאספה ציבורית ומדבר אל העם, מזכיר להם את הבטחות ה' ומפציר בהם לזכור את בריתם עמו. לאחר מכן הוא נוקט בפעולה כדי לעזור לאנשים, סולח על חובותיהם ומספק מזון לנזקקים.
מעשיו של נחמיה מדגימים את מחויבותו לתושבי ירושלים ואת אמונתו בה'. הוא מוכן להקריב את הנוחות והמשאבים שלו כדי לעזור לנזקקים. הדוגמה שלו לשירות חסר אנוכיות היא השראה לכולנו. אנו יכולים ללמוד מהדוגמה של נחמיה ולשאוף להיות נדיבים וחמלים בחיינו.