נחמיה, 2

Name: נחמיה
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בקשת נחמיה למלך ארתחשסתא בבקשת רשות לצאת לירושלים ולבנות את העיר מחדש.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי בחודש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא המלך--יין לפניו; ואשא את-היין ואתנה למלך, ולא-הייתי רע לפניו.

2 ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה--אין זה, כי-אם רוע לב; ואירא, הרבה מאוד.

3 ואומר למלך, המלך לעולם יחיה; מדוע לא-יירעו פניי, אשר העיר בית-קברות אבותיי חרבה, ושעריה, אוכלו באש. {ס}

4 ויאמר לי המלך, על-מה-זה אתה מבקש; ואתפלל, אל-אלוהי השמיים.

5 ואומר למלך--אם-על-המלך טוב, ואם-ייטב עבדך לפניך: אשר תשלחני אל-יהודה, אל-עיר קברות אבותיי--ואבננה.

6 ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו, עד-מתיי יהיה מהלכך--ומתיי תשוב; וייטב לפני-המלך וישלחני, ואתנה לו זמן.

7 ואומר, למלך--אם-על-המלך טוב, איגרות ייתנו-לי על-פחוות עבר הנהר: אשר, יעבירוני, עד אשר-אבוא, אל-יהודה.

8 ואיגרת אל-אסף שומר הפרדס אשר למלך, אשר ייתן-לי עצים לקרות את-שערי הבירה אשר-לבית ולחומת העיר, ולבית, אשר-אבוא אליו; וייתן-לי המלך, כיד-אלוהיי הטובה עליי.

9 ואבוא, אל-פחוות עבר הנהר, ואתנה להם, את איגרות המלך; וישלח עימי המלך, שרי חיל ופרשים. {פ}

10 וישמע סנבלט החורוני, וטובייה העבד העמוני, ויירע להם, רעה גדולה: אשר-בא אדם, לבקש טובה לבני ישראל.

11 ואבוא, אל-ירושלים; ואהי-שם, ימים שלושה.

12 ואקום לילה, אני ואנשים מעט עימי, ולא-הגדתי לאדם, מה אלוהיי נתן אל-ליבי לעשות לירושלים; ובהמה, אין עימי, כי אם-הבהמה, אשר אני רוכב בה.

13 ואצאה בשער-הגיא לילה, ואל-פני עין התנין, ואל-שער, האשפות; ואהי שובר בחומות ירושלים, אשר-הם פרוצים, ושעריה, אוכלו באש.

14 ואעבור אל-שער העין, ואל-בריכת המלך; ואין-מקום לבהמה, לעבור תחתיי.

15 ואהי עולה בנחל לילה, ואהי שובר בחומה; ואשוב, ואבוא בשער הגיא--ואשוב.

16 והסגנים, לא ידעו אנה הלכתי, ומה, אני עושה; וליהודים ולכוהנים ולחורים ולסגנים, וליתר עושי המלאכה--עד-כן, לא הגדתי.

17 ואומר אליהם, אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלים חרבה, ושעריה ניצתו באש: לכו, ונבנה את-חומת ירושלים, ולא-נהיה עוד, חרפה.

18 ואגיד להם את-יד אלוהיי, אשר-היא טובה עליי, ואף-דברי המלך, אשר אמר-לי; ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה. {פ}

19 וישמע סנבלט החורוני וטובייה העבד העמוני, וגשם הערבי, וילעיגו לנו, ויבזו עלינו; ויאמרו, מה-הדבר הזה אשר אתם עושים--העל המלך, אתם מורדים.

20 ואשיב אותם דבר, ואומר להם אלוהי השמיים הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו, נקום ובנינו; ולכם, אין-חלק וצדקה וזיכרון--בירושלים.

פַּרשָׁנוּת

בנחמיה ב' רואים את תגובתו של נחמיה לבשורה על חורבן ירושלים. הוא כואב מאוד ומתאבל ימים שלמים. לאחר מכן הוא מתפלל לאלוהים להדרכה וכוח. לאחר מכן ניתן לו האומץ לגשת אל המלך ולבקש רשות לנסוע לירושלים ולבנות את העיר מחדש. המלך נעתר לבקשתו ומספק לו משאבים לביצוע המשימה. אמונתו ואומץ ליבו של נחמיה ניכרים בפרק זה. הוא מוכן לסכן את חייו כדי לנסוע לירושלים ולבנות את העיר מחדש. הוא גם מוכן לבטוח באלוהים שיספק לו את הכוח והאומץ לעשות את מה שצריך לעשות. אמונתו מודגמת עוד יותר כאשר הוא יוצא למסעו בתפילת הודיה לאלוהים. פרק זה הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו אמונה ואומץ יכולים להוביל לדברים גדולים. האמונה והאומץ של נחמיה מעוררים השראה ומהווים תזכורת לכך שאנו יכולים לעשות דברים גדולים כאשר אנו בוטחים באלוהים ויש לנו את האומץ לפעול.