בנחמיה י', עם ישראל כורת ברית עם ה' לקיים את מצוותיו ולחיות על פי חוקיו. ברית זו נכרתת בתגובה להכרה של העם בחטאיו ובצורך שלו ברחמי אלוהים ובחסדיו. העם מתחייב לשמור את השבת, לתת עשירית מהכנסותיו לבית המקדש ולשמור את חוקי ה'. הם גם מסכימים להפריד את עצמם מהעמים הסובבים ולא להתחתן איתם.
הברית נחתמת בשבועה חגיגית, והעם נזכר בהשלכות של הפרת הברית. הם מוזהרים שאם יפרו את הברית אלוהים יעניש אותם ויביא עליהם אסון.
פרק זה הוא תזכורת לחשיבות הציות לפקודות ה'. זוהי תזכורת לכך שאלוהים הוא אל של צדק ורחמים, ושהוא יגמול למי שמציית לו ויענש את מי שלא מציית לו. זו גם תזכורת שעלינו להיות מוכנים להתחייב לאלוהים ולקיים אותה. עלינו להיות מוכנים להפריד את עצמנו מהעולם ולחיות על פי חוקי אלוהים.