ויקרא כ"ז הוא פרק בתנ"ך המתווה את התקנות להערכת שווי של אנשים ורכוש המוקדשים לה'. הפרק פותח בקביעה שכל אדם המסור לה' יכול להיגאל, אך יש לקבוע את מחיר הגאולה לפי גילו ומינו של האדם. לאחר מכן הפרק ממשיך לדון בהערכת השווי של בעלי חיים, בתים ושדות המוקדשים לאדון. הערכת השווי של פריטים אלו מתבססת על מספר השנים עד שנת היובל, כאשר כל הרכוש מוחזר לבעליו המקורי. עוד מתווה הפרק את תקנות פדיון פריטים אלו וכן את תקנות פדיון בהמה בכורה.
בסך הכל, ויקרא כ"ז מספק מערכת מפורטת של תקנות להערכת שווי ופדיון של אנשים ורכוש המוקדשים לה'. תקנות אלו חשובות על מנת להבטיח כי רכושו של האדון מוערך כראוי וכי זכויות הבעלים המקוריים יכובדו. פרק זה משמש כתזכורת לחשיבות של כיבוד רכושו של האדון ושל כיבוד זכויותיהם של אחרים.