ויקרא 26

Name: ויקרא
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

God promises blessings for obedience and curses for disobedience.

פסוקים

●

min

Bible version

1 לא-תעשו לכם אלילים, ופסל ומצבה לא-תקימו לכם, ואבן משכית לא תיתנו בארצכם, להשתחוות עליה: כי אני יהוה, אלוהיכם.

2 את-שבתותיי תשמורו, ומקדשי תיראו: אני, יהוה. {פ}

3 אם-בחוקותיי, תלכו; ואת-מצוותיי תשמרו, ועשיתם אותם.

4 ונתתי גשמיכם, בעיתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה ייתן פרייו.

5 והשיג לכם דיש את-בציר, ובציר ישיג את-זרע; ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם.

6 ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה, מן-הארץ, וחרב, לא-תעבור בארצכם.

7 ורדפתם, את-אויביכם; ונפלו לפניכם, לחרב.

8 ורדפו מכם חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו; ונפלו אויביכם לפניכם, לחרב.

9 ופניתי אליכם--והפריתי אתכם, והרביתי אתכם; והקימותי את-בריתי, איתכם.

10 ואכלתם ישן, נושן; וישן, מפני חדש תוציאו.

11 ונתתי משכני, בתוככם; ולא-תגעל נפשי, אתכם.

12 והתהלכתי, בתוככם, והייתי לכם, לאלוהים; ואתם, תהיו-לי לעם.

13 אני יהוה אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצריים, מהיות להם, עבדים; ואשבור מוטות עולכם, ואולך אתכם קוממייות. {פ}

14 ואם-לא תשמעו, לי; ולא תעשו, את כל-המצוות האלה.

15 ואם-בחוקותיי תמאסו, ואם את-משפטיי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את-כל-מצוותיי, להפרכם את-בריתי.

16 אף-אני אעשה-זאת לכם, והפקדתי עליכם בהלה את-השחפת ואת-הקדחת, מכלות עיניים, ומדיבות נפש; וזרעתם לריק זרעכם, ואכלוהו אויביכם.

17 ונתתי פניי בכם, וניגפתם לפני אויביכם; ורדו בכם שונאיכם, ונסתם ואין-רודף אתכם.

18 ואם-עד-אלה--לא תשמעו, לי: ויספתי לייסרה אתכם, שבע על-חטאותיכם.

19 ושברתי, את-גאון עוזכם; ונתתי את-שמיכם כברזל, ואת-ארצכם כנחושה.

20 ותם לריק, כוחכם; ולא-תיתן ארצכם, את-יבולה, ועץ הארץ, לא ייתן פרייו.

21 ואם-תלכו עימי קרי, ולא תאבו לשמוע לי--ויספתי עליכם מכה, שבע כחטאותיכם.

22 והשלחתי בכם את-חית השדה, ושיכלה אתכם, והכריתה את-בהמתכם, והמעיטה אתכם; ונשמו, דרכיכם.

23 ואם-באלה--לא תיווסרו, לי; והלכתם עימי, קרי.

24 והלכתי אף-אני עימכם, בקרי; והכיתי אתכם גם-אני, שבע על-חטאותיכם.

25 והבאתי עליכם חרב, נוקמת נקם-ברית, ונאספתם, אל-עריכם; ושילחתי דבר בתוככם, וניתתם ביד-אויב.

26 בשברי לכם, מטה-לחם, ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, והשיבו לחמכם במשקל; ואכלתם, ולא תשבעו. {ס}

27 ואם-בזאת--לא תשמעו, לי; והלכתם עימי, בקרי.

28 והלכתי עימכם, בחמת-קרי; וייסרתי אתכם אף-אני, שבע על-חטאותיכם.

29 ואכלתם, בשר בניכם; ובשר בנותיכם, תאכלו.

30 והשמדתי את-במותיכם, והכרתי את-חמניכם, ונתתי את-פגריכם, על-פגרי גילוליכם; וגעלה נפשי, אתכם.

31 ונתתי את-עריכם חורבה, והשימותי את-מקדשיכם; ולא אריח, בריח ניחוחכם.

32 והשימותי אני, את-הארץ; ושממו עליה אויביכם, היושבים בה.

33 ואתכם אזרה בגויים, והריקותי אחריכם חרב; והייתה ארצכם שממה, ועריכם יהיו חורבה.

34 אז תרצה הארץ את-שבתותיה, כול ימי הושמה, ואתם, בארץ אויביכם; אז תשבת הארץ, והרצת את-שבתותיה.

35 כל-ימי הושמה, תשבות, את אשר לא-שבתה בשבתותיכם, בשבתכם עליה.

36 והנשארים בכם--והבאתי מורך בלבבם, בארצות אויביהם; ורדף אותם, קול עלה נידף, ונסו מנוסת-חרב ונפלו, ואין רודף.

37 וכשלו איש-באחיו כמפני-חרב, ורודף אין; ולא-תהיה לכם תקומה, לפני אויביכם.

38 ואבדתם, בגויים; ואכלה אתכם, ארץ אויביכם.

39 והנשארים בכם, יימקו בעוונם, בארצות, אויביכם; ואף בעוונות אבותם, איתם יימקו.

40 והתוודו את-עוונם ואת-עוון אבותם, במעלם אשר מעלו-בי, ואף, אשר-הלכו עימי בקרי.

41 אף-אני, אלך עימם בקרי, והבאתי אותם, בארץ אויביהם; או-אז ייכנע, לבבם הערל, ואז, ירצו את-עוונם.

42 וזכרתי, את-בריתי יעקוב; ואף את-בריתי יצחק ואף את-בריתי אברהם, אזכור--והארץ אזכור.

43 והארץ תיעזב מהם ותירץ את-שבתותיה, בוהשמה מהם, והם, ירצו את-עוונם; יען וביען--במשפטיי מאסו, ואת-חוקותיי געלה נפשם.

44 ואף-גם-זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא-מאסתים ולא-געלתים לכלותם--להפר בריתי, איתם: כי אני יהוה, אלוהיהם.

45 וזכרתי להם, ברית ראשונים: אשר הוצאתי-אותם מארץ מצריים לעיני הגויים, להיות להם לאלוהים--אני יהוה.

46 אלה החוקים והמשפטים, והתורות, אשר נתן יהוה, בינו ובין בני ישראל--בהר סיניי, ביד-משה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

ויקרא כ"ו הוא פרק בתנ"ך המתאר את הברכות והקללות שיבואו על בני ישראל אם יצייתו או לא יצייתו לפקודות ה'. הפרק מתחיל בהבטחה לברכות אם בני ישראל יצייתו לפקודות ה', לרבות שפע יבולים, הגנה מפני אויביהם וחיים ארוכים. לאחר מכן, הוא ממשיך ומפרט את הקללות שיבואו עליהם אם לא יצייתו, כולל רעב, מחלות וגלות. הפרק מסתיים באזהרה שאם בני ישראל עדיין יסרבו לציית, אלוהים יביא עליהם עונשים חמורים עוד יותר. פרק זה משמש תזכורת לבני ישראל על חשיבות הציות לפקודות ה'. זה גם משמש כאזהרה למי שלא יציית, שיש השלכות למעשיהם. הפרק משמש גם כתזכורת לנאמנותו ורחמיו של אלוהים, שכן גם לאחר שבני ישראל לא צייתו, אלוהים עדיין מציע להם הזדמנות לחזור בתשובה ולקבל את ברכותיו. בסופו של דבר, פרק זה משמש כתזכורת לחשיבות הציות לפקודות ה' ולהשלכות של אי הציות.