ויקרא, 25

Name: ויקרא
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

God gives instructions for the Sabbath year and the Year of Jubilee, including the release of debts and the return of property

פסוקים

●

min

Bible version

1 וידבר יהוה אל-משה, בהר סיניי לאמור.

2 דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם, כי תבואו אל-הארץ, אשר אני נותן לכם--ושבתה הארץ, שבת ליהוה.

3 שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך; ואספת, את-תבואתה.

4 ובשנה השביעית, שבת שבתון יהיה לארץ--שבת, ליהוה: שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור.

5 את ספיח קצירך לא תקצור, ואת-עינבי נזיריך לא תבצור: שנת שבתון, יהיה לארץ.

6 והייתה שבת הארץ לכם, לאוכלה--לך, ולעבדך ולאמתך; ולשכירך, ולתושבך, הגרים, עימך.

7 ולבהמתך--ולחיה, אשר בארצך: תהיה כל-תבואתה, לאכול. {ס}

8 וספרת לך, שבע שבתות שנים--שבע שנים, שבע פעמים; והיו לך, ימי שבע שבתות השנים, תשע וארבעים, שנה.

9 והעברת שופר תרועה, בחודש השביעי, בעשור, לחודש; ביום, הכיפורים, תעבירו שופר, בכל-ארצכם.

10 וקידשתם, את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ, לכל-יושביה; יובל היא, תהיה לכם, ושבתם איש אל-אחוזתו, ואיש אל-משפחתו תשובו.

11 יובל היא, שנת החמישים שנה--תהיה לכם; לא תזרעו--ולא תקצרו את-ספיחיה, ולא תבצרו את-נזיריה.

12 כי יובל היא, קודש תהיה לכם; מן-השדה--תאכלו, את-תבואתה.

13 בשנת היובל, הזאת, תשובו, איש אל-אחוזתו.

14 וכי-תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך--אל-תונו, איש את-אחיו.

15 במספר שנים אחר היובל, תקנה מאת עמיתך; במספר שני-תבואות, ימכור-לך.

16 לפי רוב השנים, תרבה מקנתו, ולפי מעוט השנים, תמעיט מקנתו: כי מספר תבואות, הוא מוכר לך.

17 ולא תונו איש את-עמיתו, ויראת מאלוהיך: כי אני יהוה, אלוהיכם.

18 ועשיתם, את-חוקותיי, ואת-משפטיי תשמרו, ועשיתם אותם--וישבתם על-הארץ, לבטח.

19 ונתנה הארץ פרייה, ואכלתם לשובע; וישבתם לבטח, עליה.

20 וכי תאמרו, מה-נאכל בשנה השביעית: הן לא נזרע, ולא נאסוף את-תבואתנו.

21 וציוויתי את-ברכתי לכם, בשנה השישית; ועשת, את-התבואה, לשלוש, השנים.

22 וזרעתם, את השנה השמינית, ואכלתם, מן-התבואה ישן; עד השנה התשיעית, עד-בוא תבואתה--תאכלו, ישן.

23 והארץ, לא תימכר לצמיתות--כי-לי, הארץ: כי-גרים ותושבים אתם, עימדי.

24 ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ. {ס}

25 כי-ימוך אחיך, ומכר מאחוזתו--ובא גואלו, הקרוב אליו, וגאל, את ממכר אחיו.

26 ואיש, כי לא יהיה-לו גואל, והשיגה ידו, ומצא כדי גאולתו.

27 וחישב, את-שני ממכרו, והשיב את-העודף, לאיש אשר מכר-לו; ושב, לאחוזתו.

28 ואם לא-מצאה ידו, די השיב לו--והיה ממכרו ביד הקונה אותו, עד שנת היובל; ויצא, ביובל, ושב, לאחוזתו. {ס}

29 ואיש, כי-ימכור בית-מושב עיר חומה--והייתה גאולתו, עד-תום שנת ממכרו: ימים, תהיה גאולתו.

30 ואם לא-ייגאל, עד-מלאות לו שנה תמימה--וקם הבית אשר-בעיר אשר-לו חומה לצמיתות לקונה אותו, לדורותיו: לא ייצא, ביובל.

31 ובתי החצרים, אשר אין-להם חומה סביב--על-שדה הארץ, ייחשב: גאולה, תהיה-לו, וביובל, ייצא.

32 וערי, הלויים--בתי, ערי אחוזתם: גאולת עולם, תהיה ללויים.

33 ואשר יגאל מן-הלויים, ויצא ממכר-בית ועיר אחוזתו ביובל: כי בתי ערי הלויים, היא אחוזתם, בתוך, בני ישראל.

34 ושדה מגרש עריהם, לא יימכר: כי-אחוזת עולם הוא, להם. {ס}

35 וכי-ימוך אחיך, ומטה ידו עימך--והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך.

36 אל-תיקח מאיתו נשך ותרבית, ויראת מאלוהיך; וחי אחיך, עימך.

37 את-כספך--לא-תיתן לו, בנשך; ובמרבית, לא-תיתן אוכלך.

38 אני, יהוה אלוהיכם, אשר-הוצאתי אתכם, מארץ מצריים--לתת לכם את-ארץ כנען, להיות לכם לאלוהים. {ס}

39 וכי-ימוך אחיך עימך, ונמכר-לך--לא-תעבוד בו, עבודת עבד.

40 כשכיר כתושב, יהיה עימך; עד-שנת היובל, יעבוד עימך.

41 ויצא, מעימך--הוא, ובניו עימו; ושב, אל-משפחתו, ואל-אחוזת אבותיו, ישוב.

42 כי-עבדיי הם, אשר-הוצאתי אותם מארץ מצריים; לא יימכרו, ממכרת עבד.

43 לא-תרדה בו, בפרך; ויראת, מאלוהיך.

44 ועבדך ואמתך, אשר יהיו-לך: מאת הגויים, אשר סביבותיכם--מהם תקנו, עבד ואמה.

45 וגם מבני התושבים הגרים עימכם, מהם תקנו, וממשפחתם אשר עימכם, אשר הולידו בארצכם; והיו לכם, לאחוזה.

46 והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, לרשת אחוזה--לעולם, בהם תעבודו; ובאחיכם בני-ישראל איש באחיו, לא-תרדה בו בפרך. {ס}

47 וכי תשיג, יד גר ותושב עימך, ומך אחיך, עימו; ונמכר, לגר תושב עימך, או לעקר, משפחת גר.

48 אחרי נמכר, גאולה תהיה-לו: אחד מאחיו, יגאלנו.

49 או-דודו או בן-דודו, יגאלנו, או-משאר בשרו ממשפחתו, יגאלנו; או-השיגה ידו, ונגאל.

50 וחישב, עם-קונהו, משנת הימכרו לו, עד שנת היובל; והיה כסף ממכרו, במספר שנים, כימי שכיר, יהיה עימו.

51 אם-עוד רבות, בשנים--לפיהן ישיב גאולתו, מכסף מקנתו.

52 ואם-מעט נשאר בשנים, עד-שנת היובל--וחישב-לו; כפי שניו, ישיב את-גאולתו.

53 כשכיר שנה בשנה, יהיה עימו; לא-ירדנו בפרך, לעיניך.

54 ואם-לא ייגאל, באלה--ויצא בשנת היובל, הוא ובניו עימו.

55 כי-לי בני-ישראל, עבדים--עבדיי הם, אשר-הוצאתי אותם מארץ מצריים: אני, יהוה אלוהיכם.

פַּרשָׁנוּת

ויקרא כ"ה הוא פרק המתאר את הלכות שנת השבתון ושנת היובל. שנת השבתון היא שנת מנוחה לארץ, שבה מצווים בני ישראל להניח את האדמה בשכבה ולא לזרוע ולא לקצור. זוהי תזכורת לבני ישראל שהארץ שייכת לאלוהים ושהם צריכים להיות מנהלים בה. שנת היובל היא שנת שחרור, שבה יש לשחרר את העבדים ולסלוח על החובות. זוהי תזכורת לבני ישראל שכל האנשים שווים בעיני אלוהים ושעליהם לנהוג זה בזה בכבוד ובטוב לב. הפרק מתאר גם את דיני הפדיון, שהיא זכותו של קרוב משפחה לפדות חלקת קרקע שנמכרה. זוהי תזכורת לבני ישראל שעליהם לדאוג זה לזה ולעזור זה לזה בעת צרה. בסך הכל, ויקרא כ"ה הוא תזכורת לבני ישראל על אחריותם כלפי אלוהים ואחד כלפי השני. זוהי תזכורת להיות מנהלים טובים של הארץ, לנהוג זה בזה בכבוד ובטוב לב, ולדאוג זה לזה בעת צרה.