ויקרא, 22

Name: ויקרא
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

אלוהים נותן חוקים להצגה תקנית של הקרבנות ולכהנים שמציגים אותם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

2 דבר אל-אהרון ואל-בניו, ויינזרו מקודשי בני-ישראל, ולא יחללו, את-שם קודשי--אשר הם מקדישים לי, אני יהוה.

3 אמור אליהם, לדורותיכם כל-איש אשר-יקרב מכל-זרעכם אל-הקודשים אשר יקדישו בני-ישראל ליהוה, וטומאתו, עליו: ונכרתה הנפש ההיא, מלפניי--אני יהוה.

4 איש איש מזרע אהרון, והוא צרוע או זב--בקודשים לא יאכל, עד אשר יטהר; והנוגע, בכל-טמא-נפש, או איש, אשר-תצא ממנו שכבת-זרע.

5 או-איש אשר ייגע, בכל-שרץ אשר יטמא-לו; או באדם אשר יטמא-לו, לכול טומאתו.

6 נפש אשר תיגע-בו, וטמאה עד-הערב; ולא יאכל מן-הקודשים, כי אם-רחץ בשרו במים.

7 ובא השמש, וטהר; ואחר יאכל מן-הקודשים, כי לחמו הוא.

8 נבילה וטריפה לא יאכל, לטומאה-בה: אני, יהוה.

9 ושמרו את-משמרתי, ולא-ישאו עליו חטא, ומתו בו, כי יחללוהו: אני יהוה, מקדשם.

10 וכל-זר, לא-יאכל קודש; תושב כוהן ושכיר, לא-יאכל קודש.

11 וכוהן, כי-יקנה נפש קניין כספו--הוא, יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו.

12 ובת-כוהן--כי תהיה, לאיש זר: היא, בתרומת הקודשים לא תאכל.

13 ובת-כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל-בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל-זר, לא-יאכל בו.

14 ואיש, כי-יאכל קודש בשגגה--ויסף חמישיתו עליו, ונתן לכוהן את-הקודש.

15 ולא יחללו, את-קודשי בני ישראל--את אשר-ירימו, ליהוה.

16 והשיאו אותם עוון אשמה, באוכלם את-קודשיהם: כי אני יהוה, מקדשם. {פ}

17 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

18 דבר אל-אהרון ואל-בניו, ואל כל-בני ישראל, ואמרת, אליהם: איש איש מבית ישראל ומן-הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו לכל-נדריהם ולכל-נדבותם, אשר-יקריבו ליהוה, לעולה.

19 לרצונכם: תמים זכר--בבקר, בכשבים ובעיזים.

20 כול אשר-בו מום, לא תקריבו: כי-לא לרצון, יהיה לכם.

21 ואיש, כי-יקריב זבח-שלמים ליהוה, לפלא-נדר או לנדבה, בבקר או בצאן--תמים יהיה לרצון, כל-מום לא יהיה-בו.

22 עוורת או שבור או-חרוץ או-יבלת, או גרב או ילפת--לא-תקריבו אלה, ליהוה; ואישה, לא-תיתנו מהם על-המזבח--ליהוה.

23 ושור ושה, שרוע וקלוט--נדבה תעשה אותו, ולנדר לא יירצה.

24 ומעוך וכתות ונתוק וכרות, לא תקריבו ליהוה; ובארצכם, לא תעשו.

25 ומיד בן-נכר, לא תקריבו את-לחם אלוהיכם--מכל-אלה: כי מושחתם בהם מום בם, לא יירצו לכם. {ס}

26 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

27 שור או-כשב או-עז כי ייוולד, והיה שבעת ימים תחת אימו; ומיום השמיני, והלאה, יירצה, לקרבן אישה ליהוה.

28 ושור, או-שה--אותו ואת-בנו, לא תשחטו ביום אחד.

29 וכי-תזבחו זבח-תודה, ליהוה--לרצונכם, תזבחו.

30 ביום ההוא ייאכל, לא-תותירו ממנו עד-בוקר: אני, יהוה.

31 ושמרתם, מצוותיי, ועשיתם, אותם: אני, יהוה.

32 ולא תחללו, את-שם קודשי, ונקדשתי, בתוך בני ישראל: אני יהוה, מקדשכם.

33 המוציא אתכם מארץ מצריים, להיות לכם לאלוהים: אני, יהוה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

ויקרא כ"ב הוא פרק המתאר את הלכות הקדושה לבני ישראל. זה מתחיל בהדגשת חשיבות הקדושה והצורך בקיום מצוות ה'. ה' מצווה שבני ישראל לא יחללו את קדשי ה', ושלא יקרבו כל טמא כקורבן. לאחר מכן, הפרק ממשיך ומפרט את סוגי החיות השונים המקובלים להקרבה, וכן את סוגי המנחות המקובלים. זה גם מתאר את העונשים למי שמפר חוקים אלה. הפרק מסתיים בתזכורת שה' קדוש ושעל בני ישראל להשתדל להיות גם קדושים. זוהי תזכורת לכך שקדושה היא לא רק עניין של שמירה על החוקים, אלא גם של חיים חביבים על ה'. פרק זה משמש תזכורת לבני ישראל שעליהם להשתדל להיות קדושים ולקיים את מצוות ה'.