קינות

מגילת איכה היא אוסף של חמש קינות פיוטיות המבטאות את הצער והייסורים העמוקים של עם ישראל בעקבות חורבן ירושלים והמקדש על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס. הספר מיוחס באופן מסורתי לנביא ירמיהו, שהיה עד ראייה לחורבן ירושלים ולגלות עם ישראל. הספר כתוב בצורה פואטית המכונה אקרוסטיק, שבה כל אחד מחמשת הפרקים מורכב מ-22 פסוקים, שכל אחד מהם מתחיל באות רצופה של האלפבית העברי. צורה פואטית זו משמשת להדגיש את עומק הצער והייסורים המובעים בספר. הספר מתחיל בקינה על חורבן ירושלים וגלות עם ישראל. המשורר מביע את צערו על חורבן העיר והמקדש, ואת צערו על סבלו של עם ישראל. הוא קורא לה' לזכור את הברית שכרת עם עם ישראל ולהחזירם למולדתו. הפרק השני הוא תפילה לחסדי אלוהים וחמלו. המשורר מודה בחטאיו של עם ישראל ומתחנן לסליחת ה'. הוא גם מביע את תקוותו שאלוהים ישיב את עם ישראל למולדתו. הפרק השלישי הוא קינה על סבלו של עם ישראל בגלות. המשורר מביע את צערו על סבלו של עם ישראל ותקוותו שאלוהים ישיב אותם למולדתו. הפרק הרביעי הוא תפילה לצדקתו של אלוהים ולצדקתו. המשורר מודה בחטאיו של עם ישראל ומתחנן למען צדקתו וצדקתו של ה'. הוא גם מביע את תקוותו שאלוהים ישיב את עם ישראל למולדתו. הפרק החמישי הוא תפילה לחסדי אלוהים וחמלו. המשורר מודה בחטאיו של עם ישראל ומתחנן לרחמי ה' וחמלו. הוא גם מביע את תקוותו שאלוהים ישיב את עם ישראל למולדתו. מגילת איכה היא ביטוי רב עוצמה לצערו וייסוריו של עם ישראל בעקבות חורבן ירושלים וגלות עם ישראל. זוהי תזכורת לסבל של עם ישראל ותחינה לרחמי ה' וחמלו.