קינות, 1

Name: קינות
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

המחבר מתאבל על חורבן ירושלים ועל סבלם של אנשיה.

פסוקים

●

min

Bible version

1 איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם--הייתה, כאלמנה; רבתי בגויים, שרתי במדינות--הייתה, למס. {ס}

2 בכה תבכה בלילה, ודמעתה על לחייה--אין-לה מנחם, מכל-אוהביה: כל-ריעיה בגדו בה, היו לה לאויבים. {ס}

3 גלתה יהודה מעוני, ומרוב עבודה--היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח; כל-רודפיה השיגוה, בין המצרים. {ס}

4 דרכי ציון אבילות, מבלי באי מועד--כל-שעריה שוממין, כוהניה נאנחים; בתולותיה נוגות, והיא מר-לה. {ס}

5 היו צריה לראש אויביה שלו, כי-יהוה הוגה על רוב-פשעיה; עולליה הלכו שבי, לפני-צר. {ס}

6 וייצא מבת-ציון, כל-הדרה; היו שריה, כאיילים לא-מצאו מרעה, וילכו בלא-כוח, לפני רודף. {ס}

7 זכרה ירושלים, ימי עונייה ומרודיה--כול מחמודיה, אשר היו מימי קדם; בנפול עמה ביד-צר, ואין עוזר לה--ראוה צרים, שחקו על משבתיה. {ס}

8 חטא חטאה ירושלים, על-כן לנידה הייתה; כל-מכבדיה הזילוה כי-ראו ערוותה, גם-היא נאנחה ותשב אחור. {ס}

9 טומאתה בשוליה, לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים, אין מנחם לה; ראה יהוה את-עוניי, כי הגדיל אויב. {ס}

10 ידו פרש צר, על כל-מחמדיה: כי-ראתה גויים, באו מקדשה--אשר ציווית, לא-יבואו בקהל לך. {ס}

11 כל-עמה נאנחים מבקשים לחם, נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש; ראה יהוה והביטה, כי הייתי זוללה. {ס}

12 לא אליכם, כל-עוברי דרך--הביטו וראו, אם-יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי: אשר הוגה יהוה, ביום חרון אפו. {ס}

13 ממרום שלח-אש בעצמותיי, וירדנה; פרש רשת לרגליי, השיבני אחור--נתנני שוממה, כל-היום דווה. {ס}

14 נשקד עול פשעיי בידו, ישתרגו עלו על-צווארי--הכשיל כוחי; נתנני אדוניי, בידי לא-אוכל קום. {ס}

15 סילה כל-אביריי אדוניי בקרבי, קרא עליי מועד לשבור בחוריי; גת דרך אדוניי, לבתולת בת-יהודה. {ס}

16 על-אלה אני בוכייה, עיני עיני יורדה מים--כי-רחק ממני מנחם, משיב נפשי; היו בניי שוממים, כי גבר אויב. {ס}

17 פירשה ציון בידיה, אין מנחם לה--ציווה יהוה ליעקוב, סביביו צריו; הייתה ירושלים לנידה, ביניהם. {ס}

18 צדיק הוא יהוה, כי פיהו מריתי; שמעו-נא כל-העמים, וראו מכאובי--בתולותיי ובחוריי, הלכו בשבי. {ס}

19 קראתי למאהביי המה רימוני, כוהניי וזקניי בעיר גוועו: כי-ביקשו אוכל למו, וישיבו את-נפשם. {ס}

20 ראה יהוה כי-צר-לי, מעיי חומרמרו--נהפך ליבי בקרבי, כי מרה מריתי; מחוץ שיכלה-חרב, בבית כמוות. {ס}

21 שמעו כי נאנחה אני, אין מנחם לי--כל-אויביי שמעו רעתי ששו, כי אתה עשית; הבאת יום-קראת, ויהיו כמוני. {ס}

22 תבוא כל-רעתם לפניך ועולל למו, כאשר עוללת לי על כל-פשעיי: כי-רבות אנחותיי, וליבי דווי. {פ}

פַּרשָׁנוּת

איכה פרק א' הוא שיר עוצמתי ונוגה המדבר על חורבן ירושלים וגלות בני ישראל. המחבר, ירמיהו, מצייר תמונה חיה של העיר ההרוסה, חומותיה שבורות ושעריה נשרפו. הוא מדבר על חורבן העיר, אנשיה המפוזרים ומנהיגיה בשבי. הוא מקונן על אובדן בית המקדש, מרכז החיים הדתיים של האומה, והרס העושר והשגשוג של העיר. השיר מלא צער וייאוש, כאשר ירמיהו מביע את צערו על סבל עמו. הוא מדבר על כעסו ומשפטו של האדון, ועל חטאו ומרד העם. הוא קורא לה' לזכור את בריתו עם ישראל ולהשיב את העם ליושנה. השיר הוא תזכורת רבת עוצמה להשלכות החטא והמרד. היא משמשת אזהרה למי שיתרחק מה' ומצוותיו. הוא גם משמש כתזכורת לנאמנותו ולרחמיו של ה', ולנכונותו לסלוח ולהשיב את מי שפונים אליו בתשובה.