שופטים 8

Name: שופטים
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

גדעון ואנשיו תופסים והורגים את מלכי מדין.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויאמרו אליו איש אפריים, מה-הדבר הזה עשית לנו, לבלתי קראות לנו, כי הלכת להילחם במדיין; ויריבון איתו, בחוזקה.

2 ויאמר אליהם, מה-עשיתי עתה ככם: הלוא, טוב עוללות אפריים--מבציר אביעזר.

3 בידכם נתן אלוהים את-שרי מדיין, את-עורב ואת-זאב, ומה-יכולתי, עשות ככם; אז, רפתה רוחם מעליו, בדברו, הדבר הזה.

4 ויבוא גדעון, הירדנה; עובר הוא, ושלוש-מאות האיש אשר איתו, עייפים, ורודפים.

5 ויאמר, לאנשי סוכות, תנו-נא כיכרות לחם, לעם אשר ברגליי: כי-עייפים הם--ואנוכי רודף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדיין.

6 ויאמר, שרי סוכות, הכף זבח וצלמונע עתה, בידך: כי-ניתן לצבאך, לחם.

7 ויאמר גדעון--לכן בתת יהוה את-זבח ואת-צלמונע, בידי: ודשתי, את-בשרכם, את-קוצי המדבר, ואת-הברקנים.

8 ויעל משם פנואל, וידבר אליהם כזאת; ויענו אותו אנשי פנואל, כאשר ענו אנשי סוכות.

9 ויאמר גם-לאנשי פנואל, לאמור: בשובי בשלום, אתוץ את-המגדל הזה. {פ}

10 וזבח וצלמונע בקרקור, ומחניהם עימם כחמשת עשר אלף--כול הנותרים, מכול מחנה בני-קדם; והנופלים, מאה ועשרים אלף איש שולף חרב.

11 ויעל גדעון, דרך השכוני באוהלים, מקדם לנובח, ויוגבהה; ויך, את-המחנה, והמחנה, היה בטח.

12 וינוסו, זבח וצלמונע, וירדוף, אחריהם; וילכוד את-שני מלכי מדיין, את-זבח ואת-צלמונע, וכל-המחנה, החריד.

13 וישב גדעון בן-יואש, מן-המלחמה, מלמעלה, החרס.

14 וילכוד-נער מאנשי סוכות, וישאלהו; ויכתוב אליו את-שרי סוכות, ואת-זקניה--שבעים ושבעה, איש.

15 ויבוא, אל-אנשי סוכות, ויאמר, הנה זבח וצלמונע: אשר חירפתם אותי לאמור, הכף זבח וצלמונע עתה בידך, כי ניתן לאנשיך היעפים, לחם.

16 וייקח את-זקני העיר, ואת-קוצי המדבר ואת-הברקנים; ויודע בהם, את אנשי סוכות.

17 ואת-מגדל פנואל, נתץ; ויהרוג, את-אנשי העיר.

18 ויאמר, אל-זבח ואל-צלמונע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתואר בני המלך.

19 ויאמר, אחיי בני-אימי הם; חי-יהוה, לו החייתם אותם--לא הרגתי, אתכם.

20 ויאמר ליתר בכורו, קום הרוג אותם; ולא-שלף הנער חרבו כי ירא, כי עודנו נער.

21 ויאמר זבח וצלמונע, קום אתה ופגע-בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרוג את-זבח ואת-צלמונע, וייקח את-השהרונים, אשר בצווארי גמליהם. {פ}

22 ויאמרו איש-ישראל, אל-גדעון, משול-בנו גם-אתה, גם-בנך גם בן-בנך: כי הושעתנו, מיד מדיין.

23 ויאמר אליהם, גדעון, לא-אמשול אני בכם, ולא-ימשול בני בכם: יהוה, ימשול בכם.

24 ויאמר אליהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו-לי, איש נזם שללו: כי-נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם.

25 ויאמרו, נתון ניתן; ויפרשו, את-השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו.

26 ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע-מאות, זהב--לבד מן-השהרונים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדיין, ולבד מן-הענקות, אשר בצווארי גמליהם.

27 ויעש אותו גדעון לאיפוד, ויצג אותו בעירו בעופרה, ויזנו כל-ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש.

28 וייכנע מדיין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקוט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון. {פ}

29 וילך ירובעל בן-יואש, ויישב בביתו.

30 ולגדעון, היו שבעים בנים, יוצאי, ירכו: כי-נשים רבות, היו לו.

31 ופילגשו אשר בשכם, ילדה-לו גם-היא בן; וישם את-שמו, אבימלך.

32 וימת גדעון בן-יואש, בשיבה טובה; וייקבר, בקבר יואש אביו, בעופרה, אבי העזרי. {פ}

33 ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלוהים.

34 ולא זכרו בני ישראל, את-יהוה אלוהיהם, המציל אותם מיד כל-אויביהם, מסביב.

35 ולא-עשו חסד, עם-בית ירובעל גדעון: ככל-הטובה--אשר עשה, עם-ישראל. {פ}

פַּרשָׁנוּת

שופטים ח' הוא פרק בספר שופטים של הברית הישנה המספר את סיפור ניצחונו של גדעון על המדיינים. בפרק זה, גדעון וצבאו המונה 300 איש מביסים את המדיינים, אשר דיכאו את בני ישראל במשך שבע שנים. לאחר הקרב, גדעון זוכה לשבחים מבני ישראל וזוכה לתואר "איש חיל". הפרק מתחיל בכך שגדעון ו-300 אנשיו רודפים אחרי המדיינים, שנמלטו לאחר תבוסתם. גדעון ואנשיו לוכדים שניים ממלכי מדיין, עורב וזאב, והורגים אותם. לאחר מכן שולח גדעון שליחים לשאר שבטי ישראל, ומבקש מהם לבוא ולעזור לו להילחם במדיינים. שאר השבטים מגיבים ומצטרפים לגדעון בקרב שלו נגד המדיינים. גדעון וצבאו מביסים אז את המדיינים בקרב גדול. לאחר הקרב, גדעון זוכה לשבחים מבני ישראל וזוכה לתואר "איש חיל". הפרק מסתיים בכך שגדעון מחלק את שלל הקרב בין בני ישראל. פרק זה הוא חלק חשוב בספר שופטים, שכן הוא מראה כיצד הצליח גדעון להוביל את בני ישראל לניצחון על מדכאיהם. הוא גם מראה כיצד שאר שבטי ישראל נענו לקריאתו של גדעון לעזרה וכיצד היו מוכנים להצטרף אליו במאבקו נגד המדיינים. פרק זה הוא תזכורת לחשיבות האחדות ושיתוף הפעולה בעת צרה.