שופטים, 19

Name: שופטים
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

פִּילַגְש־לֵוִי נִעְנְשָׂה וְנַהֲרֹגָה, מוֹבִיאָה לְמִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים בֵּין שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפריים, וייקח-לו אישה פילגש, מבית לחם יהודה.

2 ותזנה עליו, פילגשו, ותלך מאיתו אל-בית אביה, אל-בית לחם יהודה; ותהי-שם, ימים ארבעה חודשים.

3 ויקם אישה וילך אחריה, לדבר על-ליבה להשיבה, ונערו עימו, וצמד חמורים; ותביאהו, בית אביה, ויראהו אבי הנערה, וישמח לקראתו.

4 ויחזק-בו חותנו אבי הנערה, ויישב איתו שלושת ימים; ויאכלו, וישתו, וילינו, שם.

5 ויהי ביום הרביעי, וישכימו בבוקר ויקם ללכת; ויאמר אבי הנערה אל-חתנו, סעד ליבך פת-לחם--ואחר תלכו.

6 ויישבו, ויאכלו שניהם יחדיו--וישתו; ויאמר אבי הנערה, אל-האיש, הואל-נא ולין, וייטב ליבך.

7 ויקם האיש, ללכת; ויפצר-בו, חותנו, וישב, וילן שם.

8 וישכם בבוקר ביום החמישי, ללכת, ויאמר אבי הנערה סעוד-נא לבבך, והתמהמהו עד-נטות היום; ויאכלו, שניהם.

9 ויקם האיש ללכת, הוא ופילגשו ונערו; ויאמר לו חותנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב, לינו-נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך, והשכמתם מחר לדרככם, והלכת לאוהלך.

10 ולא-אבה האיש, ללון, ויקם וילך ויבוא עד-נוכח יבוס, היא ירושלים; ועימו, צמד חמורים חבושים, ופילגשו, עימו.

11 הם עם-יבוס, והיום רד מאוד; ויאמר הנער אל-אדוניו, לכה-נא ונסורה אל-עיר-היבוסי הזאת--ונלין בה.

12 ויאמר אליו, אדוניו, לא נסור אל-עיר נוכרי, אשר לא-מבני ישראל הנה; ועברנו, עד-גבעה.

13 ויאמר לנערו, לך ונקרבה באחד המקומות; ולנו בגבעה, או ברמה.

14 ויעברו, וילכו; ותבוא להם השמש, אצל הגבעה אשר לבנימין.

15 ויסורו שם, לבוא ללון בגבעה; ויבוא, ויישב ברחוב העיר, ואין איש מאסף-אותם הביתה, ללון.

16 והנה איש זקן, בא מן-מעשהו מן-השדה בערב, והאיש מהר אפריים, והוא-גר בגבעה; ואנשי המקום, בני ימיני.

17 ויישא עיניו, וירא את-האיש האורח--ברחוב העיר; ויאמר האיש הזקן אנה תלך, ומאיין תבוא.

18 ויאמר אליו, עוברים אנחנו מבית-לחם יהודה עד-ירכתי הר-אפריים--משם אנוכי, ואלך עד-בית לחם יהודה; ואת-בית יהוה, אני הולך, ואין איש, מאסף אותי הביתה.

19 וגם-תבן גם-מספוא, יש לחמורינו, וגם לחם ויין יש-לי ולאמתך, ולנער עם-עבדיך: אין מחסור, כל-דבר.

20 ויאמר האיש הזקן שלום לך, רק כל-מחסורך עליי; רק ברחוב, אל-תלן.

21 ויביאהו לביתו, ויבל לחמורים; וירחצו, רגליהם, ויאכלו, וישתו.

22 המה, מיטיבים את-ליבם, והנה אנשי העיר אנשי בני-בלייעל נסבו את-הבית, מתדפקים על-הדלת; ויאמרו, אל-האיש בעל הבית הזקן לאמור, הוצא את-האיש אשר-בא אל-ביתך, ונדענו.

23 וייצא אליהם, האיש בעל הבית, ויאמר אליהם, אל-אחיי אל-תרעו נא; אחרי אשר-בא האיש הזה, אל-ביתי--אל-תעשו, את-הנבלה הזאת.

24 הנה בתי הבתולה ופילגשהו, אוציאה-נא אותם וענו אותם, ועשו להם, הטוב בעיניכם; ולאיש הזה לא תעשו, דבר הנבלה הזאת.

25 ולא-אבו האנשים, לשמוע לו, ויחזק האיש בפילגשו, ויוצא אליהם החוץ; ויידעו אותה ויתעללו-בה כל-הלילה, עד-הבוקר, וישלחוה, כעלות השחר.

26 ותבוא האישה, לפנות הבוקר; ותיפול פתח בית-האיש, אשר-אדוניה שם--עד-האור.

27 ויקם אדוניה בבוקר, ויפתח דלתות הבית, וייצא, ללכת לדרכו; והנה האישה פילגשו, נופלת פתח הבית, וידיה, על-הסף.

28 ויאמר אליה קומי ונלכה, ואין עונה; וייקחהא, על-החמור, ויקם האיש, וילך למקומו.

29 ויבוא אל-ביתו, וייקח את-המאכלת ויחזק בפילגשו, וינתחהא לעצמיה, לשנים עשר נתחים; וישלחהא, בכול גבול ישראל.

30 והיה כל-הרואה, ואמר לא-נהייתה ולא-נראתה כזאת, למיום עלות בני-ישראל מארץ מצריים, עד היום הזה; שימו-לכם עליה, עוצו ודברו. {פ}

פַּרשָׁנוּת

שופטים 19 הוא סיפור עוצמתי וטרגי של לוי ופילגשו. הלוי, בן שבט אפרים, נוסע עם פילגשו ועבדו לביתו בבית לחם. בדרך עוצרים בעיירה גבעה שנמצאת בשטח בנימין. כשהם שם, הם נתקלים בעוינות מצד תושבי העיר ונאלצים להישאר בביתו של זקן. הזקן מציע להם הכנסת אורחים והגנה, אך תושבי העיר דורשים למסור להם את הלוי. הזקן מסרב ובמקום זאת מציע את בתו שלו ואת פילגשו של הלוי לאספסוף. הלוי מסכים והפילגש נאנס באכזריות ומתעללת כל הלילה. למחרת בבוקר, הלוי מוצא אותה מתה על מפתן הדלת ולוקח איתו את גופתה הביתה. סיפורו של שופטים 19 הוא סיפור טרגי המדגיש את האלימות והעוולות שהשתוללו בעולם העתיק. היא תזכורת לחשיבות האירוח וההגנה, ולהשלכות של אי מתן. זה גם משמש אזהרה למי שינצל את הפגיעים וחסרי הכוח. סיפורו של הלוי ופילגשו הוא תזכורת רבת עוצמה לצורך בצדק וברחמים בעולמנו כיום.