עבודה, 3

Name: עבודה
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

איוב מקלל את היום שבו נולד ומביע את כעסו על אלוהים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 אחרי כן, פתח איוב את פיהו, ויקלל, את יומו. {פ}

2 ויען איוב, ויאמר.

3 יאבד יום, איוולד בו; והלילה אמר, הורה גבר.

4 היום ההוא, יהי-חושך:אל-ידרשהו אלוה ממעל; ואל-תופע עליו נהרה.

5 יגאלוהו, חושך וצלמוות--תשכון-עליו עננה; יבעתוהו, כמרירי יום.

6 הלילה ההוא, ייקחהו-אופל:אל-ייחד, בימי שנה; במספר ירחים, אל-יבוא.

7 הנה הלילה ההוא, יהי גלמוד; אל-תבוא רננה בו.

8 ייקבוהו אוררי-יום; העתידים, עורר לוויתן.

9 יחשכו, כוכבי נשפו: יקו-לאור ואין; ואל-יראה, בעפעפי-שחר.

10 כי לא סגר, דלתי בטני; ויסתר עמל, מעיניי.

11 למה לא מרחם אמות; מבטן יצאתי ואגווע.

12 מדוע, קידמוני ברכיים; ומה-שדיים, כי אינק.

13 כי-עתה, שכבתי ואשקוט; ישנתי, אז ינוח לי.

14 עם-מלכים, ויועצי ארץ; הבונים חורבות למו.

15 או עם-שרים, זהב להם; הממלאים בתיהם כסף.

16 או כנפל טמון, לא אהיה; כעוללים, לא-ראו אור.

17 שם רשעים, חדלו רוגז; ושם ינוחו, יגיעי כוח.

18 יחד, אסירים שאננו; לא שמעו, קול נוגש.

19 קטון וגדול, שם הוא; ועבד, חופשי מאדוניו.

20 למה ייתן לעמל אור; וחיים, למרי נפש.

21 המחכים למוות ואיננו; ויחפרוהו, ממטמונים.

22 השמחים אלי-גיל-- ישישו, כי ימצאו-קבר.

23 לגבר, אשר-דרכו נסתרה; ויסך אלוה בעדו.

24 כי-לפני לחמי, אנחתי תבוא; וייתכו כמים, שאגותיי.

25 כי פחד פחדתי, ויאתייני; ואשר יגורתי, יבוא לי.

26 לא שלוותי, ולא שקטתי ולא-נחתי; ויבוא רוגז.

פַּרשָׁנוּת

איוב 3 הוא פרק של קינה וייאוש. איוב מוצף בצער ובייסורים, והוא מבטא את רגשותיו בצורה עוצמתית ופואטית. הוא מתחיל בקלל את יום לידתו, מייחל שזה מעולם לא קרה. הוא מייחל שהוא מת ברחם, או שהוא נולד מת. הוא מביע את צערו וייסוריו העמוקים, ואת תחושת העזוב שלו על ידי אלוהים. איוב מפנה אז את תשומת לבו לליל לידתו, והוא מקלל את החושך שליוותה אותו. הוא מייחל שהלילה הפך ליום, ושהחושך הוחלף באור. הוא מבטא את תחושת הייאוש וחוסר התקווה העמוקה שלו, ואת תחושת הנטישה שלו על ידי אלוהים. איוב מפנה אז את תשומת לבו ליום מותו, והוא מקלל את היום שיביא את סופו. הוא מייחל שהיום לא יבוא, ושהוא לעולם לא יצטרך להתמודד עם המוות. הוא מבטא את תחושת הפחד והאימה העמוקה שלו, ואת תחושת הנטישה שלו על ידי אלוהים. קינתו של איוב בפרק זה היא ביטוי רב עוצמה לצערו ולייסוריו. הוא מבטא את תחושת הייאוש וחוסר התקווה העמוקה שלו, ואת תחושת הנטישה שלו על ידי אלוהים. דבריו הם תזכורת לשבריריות החיים, ולבלתי נמנע של המוות.