ירמיהו, 8

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

ירמיהו פרק ח ממשיך את אזהרת הנביא לאנשי יהודה על אבדן הממשמש ובא. הוא מדגיש את ההשלכות של דחיית אלוהים וסירובם לחזור בתשובה. הפרק מסתיים בזעקת קינה על החורבן שעומד לבוא.

פסוקים

●

min

Bible version

1 בעת ההיא נאום-יהוה יוציאו את-עצמות מלכי-יהודה ואת-עצמות-שריו ואת-עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים, ואת עצמות יושבי-ירושלים--מקבריהם.

2 ושטחום לשמש ולירח ולכול צבא השמיים, אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם, ואשר דרשום, ואשר השתחוו להם: לא ייאספו ולא ייקברו, לדומן על-פני האדמה יהיו.

3 ונבחר מוות, מחיים, לכול השארית הנשארים, מן-המשפחה הרעה הזאת--בכל-המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום יהוה צבאות. {ס}

4 ואמרת אליהם, כה אמר יהוה, הייפלו, ולא יקומו; אם-ישוב, ולא ישוב.

5 מדוע שובבה העם הזה, ירושלים--משובה ניצחת; החזיקו, בתרמית--מיאנו, לשוב.

6 הקשבתי ואשמע, לא-כן ידברו--אין איש ניחם על-רעתו, לאמור מה עשיתי; כולו, שב במרוצתם, כסוס שוטף, במלחמה.

7 גם-חסידה בשמיים, ידעה מועדיה, ותור וסיס ועגור, שמרו את-עת בואנה; ועמי--לא ידעו, את משפט יהוה.

8 איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת יהוה איתנו; אכן הנה לשקר עשה, עט שקר סופרים.

9 הובישו חכמים, חתו ויילכדו; הנה בדבר-יהוה מאסו, וחכמת מה להם.

10 לכן אתן את-נשיהם לאחרים, שדותיהם ליורשים--כי מקטון ועד-גדול, כולו בוצע בצע: מנביא, ועד-כוהן--כולו, עושה שקר.

11 וירפו את-שבר בת-עמי, על-נקלה--לאמור, שלום שלום; ואין, שלום.

12 הובישו, כי תועבה עשו; גם-בוש לא-יבושו, והיכלם לא ידעו--לכן ייפלו בנופלים בעת פקודתם ייכשלו, אמר יהוה. {פ}

13 אסוף אסיפם, נאום-יהוה; אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, והעלה נבל--ואתן להם, יעברום.

14 על-מה, אנחנו יושבים--היאספו ונבוא אל-ערי המבצר, ונידמה-שם: כי יהוה אלוהינו הדימנו וישקנו מי-ראש, כי חטאנו ליהוה.

15 קווה לשלום, ואין טוב; לעת מרפא, והנה בעתה.

16 מדן נשמע, נחרת סוסיו--מקול מצהלות אביריו, רעשה כל-הארץ; ויבואו, ויאכלו ארץ ומלואה--עיר, ויושבי בה. {פ}

17 כי הנני משלח בכם, נחשים צפעונים, אשר אין-להם, לחש; ונישכו אתכם, נאום-יהוה. {ס}

18 מבליגיתי, עלי יגון; עליי, ליבי דווי.

19 הנה-קול שוועת בת-עמי, מארץ מרחקים, היהוה אין בציון, אם-מלכה אין בה; מדוע, הכעיסוני בפסיליהם--בהבלי נכר.

20 עבר קציר, כלה קיץ; ואנחנו, לא נושענו.

21 על-שבר בת-עמי, הושברתי; קדרתי, שמה החזיקתני.

22 הצורי אין בגלעד, אם-רופא אין שם: כי, מדוע לא עלתה, ארוכת, בת-עמי. {ס}

23 מי-ייתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה; ואבכה יומם ולילה, את חללי בת-עמי. {ס}

פַּרשָׁנוּת

המסר של ירמיהו ברור לאורך כל פרק זה: העקשנות והמרד של העם באלוהים הובילו לנפילתם הבלתי נמנעת. הוא משתמש בשפה חיה כדי לתאר את החורבן שיעלה עליהם, כולל חורבן עריהם ופיזור עמם. למרות מאמציו של ירמיהו להוביל אותם לתשובה, העם ממשיך לדחות את אזהרותיו של אלוהים. הפרק מסתיים בקינה נוגה המדגישה את מצבה הנוגה של יהודה. גם בעיצומו של גזר הדין הממשמש ובא, לבו של ירמיהו כבד על עמו. התשוקה שלו לישועתם ניכרת, אפילו כשהוא מכיר בכך שהם חתמו את גורלם. פרק זה משמש תזכורת רבת עוצמה להשלכות של אי-ציות ולחשיבות של שימת לב לאזהרותיו של אלוהים. למרות ההשקפה העגומה, זה גם מדגיש את עומק אהבתו של אלוהים לעמו, את התמדת חסדו ואת התקווה לשיקום שיכול להגיע באמצעות חרטה אמיתית.