ירמיהו 7

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

אלוהים מדבר באמצעות הנביא ירמיהו, ומגנה את הפולחן הצבוע של בני יהודה. למרות ההנחות והקורבנות שלהם, הם ממשיכים לעסוק ברשע ולא מצליחים להראות צדק וחסד כלפי אחרים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמור.

2 עמוד, בשער בית יהוה, וקראת שם, את-הדבר הזה; ואמרת שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה הבאים בשערים האלה, להשתחוות, ליהוה. {ס}

3 כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, היטיבו דרכיכם, ומעלליכם; ואשכנה אתכם, במקום הזה.

4 אל-תבטחו לכם, אל-דברי השקר לאמור: היכל יהוה היכל יהוה, היכל יהוה המה.

5 כי אם-היטב תיטיבו, את-דרכיכם ואת-מעלליכם: אם-עשה תעשו משפט, בין איש ובין ריעהו.

6 גר יתום ואלמנה, לא תעשוקו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה; ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו, לרע לכם.

7 ושיכנתי אתכם, במקום הזה--בארץ, אשר נתתי לאבותיכם: למן-עולם, ועד-עולם.

8 הנה אתם בוטחים לכם, על-דברי השקר--לבלתי, הועיל.

9 הגנוב רצוח ונאוף, והישבע לשקר וקטר לבעל; והלוך, אחרי אלוהים אחרים--אשר לא-ידעתם.

10 ובאתם ועמדתם לפניי, בבית הזה אשר נקרא-שמי עליו, ואמרתם, ניצלנו--למען עשות, את כל-התועבות האלה.

11 המערת פריצים, היה הבית הזה אשר-נקרא-שמי עליו--בעיניכם; גם אנוכי הנה ראיתי, נאום-יהוה.

12 כי לכו-נא, אל-מקומי אשר בשילה, אשר שכנתי שמי שם, בראשונה; וראו, את אשר-עשיתי לו, מפני, רעת עמי ישראל.

13 ועתה, יען עשותכם את-כל-המעשים האלה--נאום-יהוה; ואדבר אליכם השכם ודבר, ולא שמעתם, ואקרא אתכם, ולא עניתם.

14 ועשיתי לבית אשר נקרא-שמי עליו, אשר אתם בוטחים בו, ולמקום, אשר-נתתי לכם ולאבותיכם--כאשר עשיתי, לשילה.

15 והשלכתי אתכם, מעל פניי, כאשר השלכתי את-כל-אחיכם, את כל-זרע אפריים. {פ}

16 ואתה אל-תתפלל בעד-העם הזה, ואל-תישא בעדם רינה ותפילה--ואל-תפגע-בי: כי-אינני שומע, אותך.

17 האינך רואה, מה המה עושים בערי יהודה, ובחוצות, ירושלים.

18 הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את-האש, והנשים, לשות בצק: לעשות כוונים למלכת השמיים, והסך נסכים לאלוהים אחרים--למען, הכעיסני.

19 האותי הם מכעיסים, נאום-יהוה; הלוא אותם, למען בושת פניהם.

20 לכן כה-אמר אדוניי יהוה, הנה אפי וחמתי ניתכת אל-המקום הזה, על-האדם ועל-הבהמה, ועל-עץ השדה ועל-פרי האדמה; ובערה, ולא תכבה. {פ}

21 כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל: עולותיכם ספו על-זבחיכם, ואכלו בשר.

22 כי לא-דיברתי את-אבותיכם, ולא ציוויתים, ביום הוציאי אותם, מארץ מצריים--על-דברי עולה, וזבח.

23 כי אם-את-הדבר הזה ציוויתי אותם לאמור, שמעו בקולי--והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו-לי לעם; והלכתם, בכל-הדרך אשר אצווה אתכם, למען, ייטב לכם.

24 ולא שמעו, ולא-הטו את-אוזנם, וילכו במועצות, בשרירות ליבם הרע; ויהיו לאחור, ולא לפנים.

25 למן-היום, אשר יצאו אבותיכם מארץ מצריים, עד, היום הזה--ואשלח אליכם את-כל-עבדיי הנביאים, יום השכם ושלוח.

26 ולא שמעו אליי, ולא הטו את-אוזנם; ויקשו, את-עורפם--הרעו, מאבותם.

27 ודיברת אליהם את-כל-הדברים האלה, ולא ישמעו אליך; וקראת אליהם, ולא יענוך.

28 ואמרת אליהם, זה הגוי אשר לא-שמעו בקול יהוה אלוהיו, ולא לקחו, מוסר; אבדה, האמונה, ונכרתה, מפיהם. {ס}

29 גוזי נזרך והשליכי, ושאי על-שפיים קינה: כי מאס יהוה, וייטוש את-דור עברתו.

30 כי-עשו בני-יהודה הרע בעיניי, נאום-יהוה: שמו שיקוציהם, בבית אשר-נקרא-שמי עליו--לטמאו.

31 ובנו במות התופת, אשר בגיא בן-הינום, לשרוף את-בניהם ואת-בנותיהם, באש--אשר לא ציוויתי, ולא עלתה על-ליבי. {פ}

32 לכן הנה-ימים באים, נאום-יהוה, ולא-ייאמר עוד התופת וגיא בן-הינום, כי אם-גיא ההריגה; וקברו בתופת, מאין מקום.

33 והייתה נבלת העם הזה, למאכל, לעוף השמיים, ולבהמת הארץ; ואין, מחריד.

34 והשבתי מערי יהודה, ומחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה: כי לחורבה, תהיה הארץ.

פַּרשָׁנוּת

בפרק ז' של ספר ירמיהו, אלוהים קורא לאנשי יהודה על עבודתם הבלתי כנה. הוא מזכיר להם שפולחן אמיתי אינו רק מנחות וקורבנות, אלא הוא דורש גם שינוי לב ומחויבות לצדק ולחמלה. אלוהים מזהיר אותם שאי-ציותם יוביל להרס ולגלות. פרק זה משמש תזכורת רבת עוצמה לכך שפולחן אמיתי הוא יותר מגילויי אדיקות כלפי חוץ. זה דורש תשובה אמיתית ומחויבות לחיות בציות לרצון האל.