ירמיהו, 4

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו פרק ד', הנביא מוציא קריאה לתשובה לאנשי יהודה, ומזהיר מפני חורבן מתקרב אם יסרבו לחזור מדרכיהם הרעות. הוא מתאר את גזר הדין הקרוב כסופה הרסנית, המזהיר את האנשים למצוא מקלט ולתקן את דרכם לפני שיהיה מאוחר מדי.

פסוקים

●

min

Bible version

1 אם-תשוב ישראל נאום-יהוה אליי, תשוב; ואם-תסיר שיקוציך מפניי, ולא תנוד.

2 ונשבעת, חי-יהוה, באמת, במשפט ובצדקה; והתברכו בו גויים, ובו יתהללו. {ס}

3 כי-כה אמר יהוה, לאיש יהודה ולירושלים, נירו לכם, ניר; ואל-תזרעו, אל-קוצים.

4 הימולו ליהוה, והסירו עורלות לבבכם, איש יהודה, ויושבי ירושלים: פן-תצא כאש חמתי, ובערה ואין מכבה--מפני, רוע מעלליכם.

5 הגידו ביהודה, ובירושלים השמיעו, ואמרו, תקעו שופר בארץ; קראו מלאו ואמרו, היאספו ונבואה אל-ערי המבצר.

6 שאו-נס ציונה, העיזו אל-תעמודו: כי רעה, אנוכי מביא מצפון--ושבר גדול.

7 עלה אריה, מסובכו, ומשחית גויים, נסע יצא ממקומו--לשום ארצך לשמה, ערייך תיצינה מאין יושב.

8 על-זאת חגרו שקים, ספדו והילילו: כי לא-שב חרון אף-יהוה, ממנו. {פ}

9 והיה ביום-ההוא נאום-יהוה, יאבד לב-המלך ולב השרים; ונשמו, הכוהנים, והנביאים, יתמהו. {ס}

10 ואומר אהה אדוניי יהוה, אכן השא השאת לעם הזה ולירושלים לאמור, שלום, יהיה לכם; ונגעה חרב, עד-הנפש.

11 בעת ההיא, ייאמר לעם-הזה ולירושלים, רוח צח שפיים במדבר, דרך בת-עמי--לא לזרות, ולא להבר.

12 רוח מלא מאלה, יבוא לי; עתה, גם-אני אדבר משפטים אותם.

13 הנה כעננים יעלה, וכסופה מרכבותיו--קלו מנשרים, סוסיו; אוי לנו, כי שודדנו.

14 כבסי מרעה ליבך ירושלים, למען תיוושעי: עד-מתיי תלין בקרבך, מחשבות אונך.

15 כי קול מגיד, מדן; ומשמיע אוון, מהר אפריים.

16 הזכירו לגויים, הנה השמיעו על-ירושלים, נוצרים באים, מארץ המרחק; וייתנו על-ערי יהודה, קולם.

17 כשומרי שדיי, היו עליה מסביב: כי-אותי מרתה, נאום-יהוה.

18 דרכך, ומעללייך, עשה אלה, לך; זאת רעתך כי מר, כי נגע עד-ליבך. {פ}

19 מעיי מעיי אוחילה קירות ליבי, הומה-לי ליבי--לא אחריש: כי קול שופר שמעת נפשי, תרועת מלחמה.

20 שבר על-שבר נקרא, כי שודדה כל-הארץ; פתאום שודדו אוהליי, רגע יריעותיי.

21 עד-מתיי, אראה-נס--אשמעה, קול שופר. {פ}

22 כי אוויל עמי, אותי לא ידעו--בנים סכלים המה, ולא נבונים המה; חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו.

23 ראיתי, את-הארץ, והנה-תוהו, ובוהו; ואל-השמיים, ואין אורם.

24 ראיתי, ההרים, והנה, רועשים; וכל-הגבעות, התקלקלו.

25 ראיתי, והנה אין האדם; וכל-עוף השמיים, נדדו.

26 ראיתי, והנה הכרמל המדבר; וכל-עריו, ניתצו מפני יהוה--מפני, חרון אפו. {ס}

27 כי-כה אמר יהוה, שממה תהיה כל-הארץ; וכלה, לא אעשה.

28 על-זאת תאבל הארץ, וקדרו השמיים ממעל--על כי-דיברתי זמותי, ולא ניחמתי ולא-אשוב ממנה.

29 מקול פרש ורומה קשת, בורחת כל-העיר--באו בעבים, ובכפים עלו: כל-העיר עזובה, ואין-יושב בהן איש.

30 ואת שדוד מה-תעשי, כי-תלבשי שני כי-תעדי עדי-זהב כי-תקרעי בפוך עינייך--לשוא, תתייפי: מאסו-בך עוגבים, נפשך יבקשו.

31 כי קול כחולה שמעתי, צרה כמבכירה--קול בת-ציון תתייפח, תפרש כפיה: אוי-נא לי, כי-עייפה נפשי להורגים. {פ}

פַּרשָׁנוּת

בפרק זה, המסר של ירמיהו הוא מסר של דחיפות ואזהרה. הוא לא מושך אגרופים בתיאור פסק הדין הקרוב, מצייר תמונה חיה של חורבן שיבוא על בני יהודה אם לא יחזרו בתשובה. אבל אפילו כשהוא מדבר על שיפוט, הוא גם מחזיק תקווה לגאולה ושיקום, ודוחק בעם לחזור מחטאיהם ולחזור לאלוהים. המסר הזה רלוונטי היום בדיוק כמו שהיה בתקופת ירמיהו, שכן כולנו מתמודדים עם ההשלכות של הבחירות שלנו והצורך לחזור אל מי שיכול להושיע אותנו.