ירמיהו, 48

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו 48, אלוהים מדבר באמצעות הנביא ירמיהו כדי למסור נבואת משפט נגד מואב, אומה סמוכה הידועה ביוהרה ובגאווה. הנבואה מתארת את החורבן שיביא אלוהים על מואב, ומשווה אותו לחורבן שהותיר אסון טבע. הפרק כולל גם קריאה לתשובה למואב והבטחה לרחמים אם יסתלקו מדרכיהם החוטאות ויעבדו את האל האמיתי.

פסוקים

●

min

Bible version

1 למואב כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הוי אל-נבו כי שודדה, הובישה נלכדה, קריתיים; הובישה המשגב, וחתה.

2 אין עוד, תהילת מואב--בחשבון חשבו עליה רעה, לכו ונכריתנה מגוי; גם-מדמן תידומי, אחרייך תלך חרב.

3 קול צעקה, מחורוניים--שוד, ושבר גדול.

4 נשברה, מואב; השמיעו זעקה, צעיריה.

5 כי מעלה הלוחית, בבכי יעלה-בכי: כי במורד חורוניים, צרי צעקת-שבר שמעו.

6 נוסו, מלטו נפשכם; ותהיינה, כערוער במדבר.

7 כי יען בטחך במעשייך, ובאוצרותייך, גם-את, תילכדי; ויצא כמוש בגולה, כוהניו ושריו יחדיו.

8 ויבוא שודד אל-כל-עיר, ועיר לא תימלט, ואבד העמק, ונשמד המישור--אשר, אמר יהוה.

9 תנו-ציץ למואב, כי נצוא תצא; ועריה לשמה תהיינה, מאין יושב בהן.

10 ארור, עושה מלאכת יהוה--רמייה; וארור, מונע חרבו מדם.

11 שאנן מואב מנעוריו, ושוקט הוא אל-שמריו, ולא-הורק מכלי אל-כלי, ובגולה לא הלך; על-כן, עמד טעמו בו, וריחו, לא נמר. {ס}

12 לכן הנה-ימים באים, נאום-יהוה, ושילחתי-לו צועים, וציעוהו; וכליו יריקו, ונבליהם ינפצו.

13 ובוש מואב, מכמוש, כאשר-בושו בית ישראל, מבית אל מבטחם.

14 איך, תאמרו, גיבורים, אנחנו; ואנשי-חיל, למלחמה.

15 שודד מואב ועריה עלה, ומבחר בחוריו ירדו לטבח: נאום-המלך--יהוה צבאות, שמו.

16 קרוב איד-מואב, לבוא; ורעתו, מיהרה מאוד.

17 נודו לו כל-סביביו, וכול יודעי שמו; אמרו, איכה נשבר מטה-עוז--מקל, תפארה.

18 רדי מכבוד ושבי בצמא, יושבת בת-דיבון: כי-שודד מואב עלה בך, שיחת מבצרייך.

19 אל-דרך עמדי וצפי, יושבת ערוער; שאלי-נס ונמלטה, אמרי מה-נהייתה.

20 הוביש מואב כי-חתה, הילילו וזעקו; הגידו בארנון, כי שודד מואב.

21 ומשפט בא, אל-ארץ המישור--אל-חולון ואל-יהצה, ועל-מיפעת.

22 ועל-דיבון ועל-נבו, ועל-בית דבלתיים.

23 ועל קריתיים ועל-בית גמול, ועל-בית מעון.

24 ועל-קרייות, ועל-בוצרה; ועל, כל-ערי ארץ מואב--הרחוקות, והקרובות.

25 נגדעה קרן מואב, וזרועו נשברה--נאום, יהוה.

26 השכירוהו, כי על-יהוה הגדיל; וספק מואב בקיאו, והיה לשחוק גם-הוא.

27 ואם לא השחוק, היה לך ישראל, אם-בגנבים, נמצא: כי-מדי דבריך בו, תתנודד.

28 עזבו ערים ושכנו בסלע, יושבי מואב; והיו כיונה, תקנן בעברי פי-פחת.

29 שמענו גאון-מואב, גאה מאוד: גובהו וגאונו וגאוותו, ורום ליבו.

30 אני ידעתי נאום-יהוה, עברתו ולא-כן; בדיו, לא-כן עשו.

31 על-כן על-מואב אייליל, ולמואב כולו אזעק: אל-אנשי קיר-חרש, יהגה.

32 מבכי יעזר אבכה-לך, הגפן שבמה, נטישותייך עברו ים, עד ים יעזר נגעו--על-קיצך ועל-בצירך, שודד נפל.

33 ונאספה שמחה וגיל מכרמל, ומארץ מואב; ויין, מיקבים השבתי--לא-ידרוך הידד, הידד לא הידד.

34 מזעקת חשבון עד-אלעלה, עד-יהץ נתנו קולם--מצוער עד-חורוניים, עגלת שלישייה: כי גם-מי נמרים, למשמות יהיו.

35 והשבתי למואב, נאום-יהוה, מעלה במה, ומקטיר לאלוהיו.

36 על-כן ליבי למואב, כחלילים יהמה, וליבי אל-אנשי קיר-חרש, כחלילים יהמה; על-כן יתרת עשה, אבדו.

37 כי כל-ראש קורחה, וכל-זקן גרועה; על כל-ידיים גדודות, ועל-מותניים שק.

38 על כל-גגות מואב וברחובותיה, כולו מספד: כי-שברתי את-מואב, ככלי אין-חפץ בו--נאום-יהוה.

39 איך חתה הילילו, איך הפנה-עורף מואב בוש; והיה מואב לשחוק ולמחיתה, לכל-סביביו. {ס}

40 כי-כה אמר יהוה, הנה כנשר ידאה; ופרש כנפיו, אל-מואב.

41 נלכדה, הקרייות, והמצדות, נתפשה; והיה לב גיבורי מואב, ביום ההוא, כלב, אישה מצרה.

42 ונשמד מואב, מעם: כי על-יהוה, הגדיל.

43 פחד ופחת, ופח--עליך יושב מואב, נאום-יהוה.

44 הנס מפני הפחד, ייפול אל-הפחת, והעולה מן-הפחת, יילכד בפח: כי-אביא אליה אל-מואב שנת פקודתם, נאום-יהוה.

45 בצל חשבון עמדו, מכוח נסים: כי-אש יצא מחשבון, ולהבה מבין סיחון, ותאכל פאת מואב, וקודקוד בני שאון.

46 אוי-לך מואב, אבד עם-כמוש: כי-לוקחו בניך בשבי, ובנותיך בשביה.

47 ושבתי שבות-מואב באחרית הימים, נאום-יהוה; עד-הנה, משפט מואב. {ס}

פַּרשָׁנוּת

The prophecy against Moab shows us the righteousness and justice of God, who will not tolerate arrogance and sin. It also highlights the importance of repentance and obedience to God’s will, even for nations outside of Israel. This chapter reminds us that God’s mercy is always available to those who turn away from sin and seek His forgiveness. As we read this chapter, let us examine ourselves and turn away from any pride or sinful behavior that may separate us from God’s love and mercy.