ירמיהו, 44

Name: ירמיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו 44 מתעמת הנביא עם בני יהודה שברחו למצרים לאחר פלישת בבל. הוא מזהיר אותם על עבודת האלילים העיקשת שלהם ומזהיר מפני השלכות קשות אם לא יחזרו בתשובה ויפנו לאלוהים. עם זאת, האנשים מסרבים להקשיב ומתעקשים להמשיך בפולחן לאלים אחרים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 הדבר, אשר היה אל-ירמיהו, אל כל-היהודים, היושבים בארץ מצריים--היושבים במגדול ובתחפנחס ובנוף, ובארץ פתרוס לאמור.

2 כה-אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, אתם ראיתם את כל-הרעה אשר הבאתי על-ירושלים, ועל כל-ערי יהודה; והנם חורבה היום הזה, ואין בהם יושב.

3 מפני רעתם, אשר עשו להכעיסני, ללכת לקטר, לעבוד לאלוהים אחרים--אשר לא ידעום, המה אתם ואבותיכם.

4 ואשלח אליכם את-כל-עבדיי הנביאים, השכם ושלוח לאמור: אל-נא תעשו, את דבר-התועבה הזאת--אשר שנאתי.

5 ולא שמעו ולא-הטו את-אוזנם, לשוב מרעתם--לבלתי קטר, לאלוהים אחרים.

6 ותיתך חמתי, ואפי, ותבער בערי יהודה, ובחוצות ירושלים; ותהיינה לחורבה לשממה, כיום הזה. {ס}

7 ועתה כה-אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל, למה אתם עושים רעה גדולה אל-נפשותיכם, להכרית לכם איש-ואישה עולל ויונק, מתוך יהודה--לבלתי הותיר לכם, שארית.

8 להכעיסני, במעשי ידיכם, לקטר לאלוהים אחרים בארץ מצריים, אשר-אתם באים לגור שם--למען, הכרית לכם, ולמען היותכם לקללה ולחרפה, בכול גויי הארץ.

9 השכחתם את-רעות אבותיכם ואת-רעות מלכי יהודה, ואת רעות נשיו, ואת רעותיכם, ואת רעות נשיכם--אשר עשו בארץ יהודה, ובחוצות ירושלים.

10 לא דוכאו, עד היום הזה; ולא יראו, ולא-הלכו בתורתי ובחוקותיי, אשר-נתתי לפניכם, ולפני אבותיכם. {ס}

11 לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני שם פניי בכם, לרעה--ולהכרית, את-כל-יהודה.

12 ולקחתי את-שארית יהודה, אשר-שמו פניהם לבוא ארץ-מצריים לגור שם, ותמו כול בארץ מצריים ייפולו בחרב ברעב ייתמו, מקטון ועד-גדול בחרב וברעב ימותו; והיו לאלה לשמה, ולקללה ולחרפה.

13 ופקדתי, על היושבים בארץ מצריים, כאשר פקדתי, על-ירושלים--בחרב, ברעב ובדבר.

14 ולא יהיה פליט ושריד, לשארית יהודה, הבאים לגור-שם, בארץ מצריים; ולשוב ארץ יהודה, אשר-המה מנשאים את-נפשם לשוב לשבת שם--כי לא-ישובו, כי אם-פליטים. {פ}

15 ויענו את-ירמיהו, כל-האנשים היודעים כי-מקטרות נשיהם לאלוהים אחרים, וכל-הנשים העומדות, קהל גדול; וכל-העם היושבים בארץ-מצריים, בפתרוס לאמור.

16 הדבר אשר-דיברת אלינו, בשם יהוה--איננו שומעים, אליך.

17 כי עשה נעשה את-כל-הדבר אשר-יצא מפינו, לקטר למלכת השמיים והסך-לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו, בערי יהודה ובחוצות ירושלים; ונשבע-לחם ונהיה טובים, ורעה לא ראינו.

18 ומן-אז חדלנו לקטר למלכת השמיים, והסך-לה נסכים--חסרנו כול; ובחרב וברעב, תמנו.

19 וכי-אנחנו מקטרים למלכת השמיים, ולהסך לה נסכים; המבלעדי אנשינו, עשינו לה כוונים להעציבה, והסך לה, נסכים. {ס}

20 ויאמר ירמיהו, אל-כל-העם, על-הגברים ועל-הנשים ועל-כל-העם, העונים אותו דבר לאמור.

21 הלוא את-הקיטר, אשר קיטרתם בערי יהודה ובחוצות ירושלים, אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם, ועם הארץ: אותם זכר יהוה, ותעלה על-ליבו.

22 ולא-יוכל יהוה עוד לשאת, מפני רוע מעלליכם, מפני התועבות, אשר עשיתם; ותהי ארצכם לחורבה ולשמה ולקללה, מאין יושב--כהיום הזה.

23 מפני אשר קיטרתם ואשר חטאתם ליהוה, ולא שמעתם בקול יהוה, ובתורתו ובחוקותיו ובעדוותיו, לא הלכתם; על-כן קראת אתכם, הרעה הזאת--כיום הזה. {ס}

24 ויאמר ירמיהו אל-כל-העם, ואל כל-הנשים: שמעו, דבר-יהוה, כל-יהודה, אשר בארץ מצריים.

25 כה-אמר יהוה-צבאות אלוהי ישראל לאמור, אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מילאתם לאמור, עשה נעשה את-נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמיים, ולהסך לה נסכים; הקם תקימנה את-נדריכם, ועשה תעשינה את-נדריכם. {ס}

26 לכן, שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה, היושבים בארץ מצריים: הנני נשבעתי בשמי הגדול, אמר יהוה, אם-יהיה עוד שמי נקרא בפי כל-איש יהודה אומר חי-אדוניי יהוה, בכל-ארץ מצריים.

27 הנני שוקד עליהם לרעה, ולא לטובה; ותמו כל-איש יהודה אשר בארץ-מצריים, בחרב וברעב--עד-כלותם.

28 ופליטי חרב ישובון מן-ארץ מצריים, ארץ יהודה--מתי מספר; וידעו כל-שארית יהודה, הבאים לארץ-מצריים לגור שם, דבר-מי יקום, ממני ומהם.

29 וזאת-לכם האות נאום-יהוה, כי-פוקד אני עליכם במקום הזה--למען, תדעו, כי קום יקומו דבריי עליכם, לרעה. {פ}

30 כה אמר יהוה, הנני נותן את-פרעה חופרע מלך-מצריים ביד אויביו, וביד, מבקשי נפשו: כאשר נתתי את-צדקייהו מלך-יהודה, ביד נבוכדראצר מלך-בבל אויבו--ומבקש נפשו. {ס}

פַּרשָׁנוּת

ספר ירמיהו הוא תזכורת רבת עוצמה לסכנות שבעבודת האלילים וההשלכות של ההתרחקות מאלוהים. בפרק 44, אנו רואים את בני יהודה נאחזים בעקשנות באלי השקר שלהם למרות אזהרותיו של נביאו הנאמן של אלוהים. סירובו של העם לחזור בתשובה מוביל בסופו של דבר להשמדתם, תזכורת מפוכחת לחשיבות הציות והאמונה באלוהים. כשאנו קוראים את דברי ירמיהו, אנו מאותגרים לבחון את ליבנו ולבחון האם גם לנו יש אלילים שעלינו להשליך הצידה כדי להתקרב לאלוהים.