ירמיהו, 2

Name: ירמיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בירמיהו ב' מאשים ה' את עם ישראל בנסיגה ובהסתלקות ממנו. למרות אהבתו ונאמנותו, הם נטשו אותו לאלי שווא וחטאו חטאים שונים. אלוהים פונה לעם לזכור את יחסיהם עמו ולחזור בתשובה לפני שיהיה מאוחר מדי.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

2 הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור, כה אמר יהוה, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך--לכתך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה.

3 קודש ישראל ליהוה, ראשית תבואתו; כל-אוכליו יאשמו, רעה תבוא אליהם נאום-יהוה. {פ}

4 שמעו דבר-יהוה, בית יעקוב, וכל-משפחות, בית ישראל.

5 כה אמר יהוה, מה-מצאו אבותיכם בי עוול--כי רחקו, מעליי; וילכו אחרי ההבל, ויהבלו.

6 ולא אמרו--איה יהוה, המעלה אותנו מארץ מצריים; המוליך אותנו במדבר, בארץ ערבה ושוחה בארץ צייה וצלמוות--בארץ לא-עבר בה איש, ולא-ישב אדם שם.

7 ואביא אתכם אל-ארץ הכרמל, לאכול פרייה וטובה; ותבואו ותטמאו את-ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה.

8 הכוהנים, לא אמרו איה יהוה, ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי; והנביאים ניבאו בבעל, ואחרי לא-יועילו הלכו.

9 לכן, עוד אריב איתכם--נאום-יהוה; ואת-בני בניכם, אריב.

10 כי עברו איי כיתיים, וראו, וקדר שלחו והתבוננו, מאוד; וראו, הן הייתה כזאת.

11 ההימיר גוי אלוהים, והמה לא אלוהים; ועמי המיר כבודו, בלא יועיל.

12 שומו שמיים, על-זאת; ושערו חורבו מאוד, נאום-יהוה.

13 כי-שתיים רעות, עשה עמי: אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בורות--בורות נשברים, אשר לא-יכילו המים.

14 העבד, ישראל--אם-יליד בית, הוא: מדוע, היה לבז.

15 עליו ישאגו כפירים, נתנו קולם; וישיתו ארצו לשמה, עריו ניצתו מבלי יושב.

16 גם-בני-נוף, ותחפנחס, ירעוך, קודקוד.

17 הלוא-זאת, תעשה-לך: עוזבך את-יהוה אלוהייך, בעת מוליכך בדרך.

18 ועתה, מה-לך לדרך מצריים, לשתות, מי שיחור; ומה-לך לדרך אשור, לשתות מי נהר.

19 תייסרך רעתך, ומשובותייך תוכיחוך, ודעי וראי כי-רע ומר, עוזבך את-יהוה אלוהייך; ולא פחדתי אלייך, נאום-אדוניי יהוה צבאות.

20 כי מעולם שברתי עולך, ניתקתי מוסרותייך, ותאמרי, לא אעבור: כי על-כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן, את, צועה זונה.

21 ואנוכי נטעתיך שורק, כולו זרע אמת; ואיך נהפכת לי, סורי הגפן נוכרייה.

22 כי אם-תכבסי בנתר, ותרבי-לך בורית--נכתם עוונך לפניי, נאום אדוניי יהוה.

23 איך תאמרי לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי--ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית: בכרה קלה, משרכת דרכיה.

24 פרא לימוד מדבר, באוות נפשה שאפה רוח--תאנתה, מי ישיבנה; כל-מבקשיה לא ייעפו, בחודשה ימצאונהא.

25 מנעי רגלך מיחף, וגרונך מצמאה; ותאמרי נואש--לא, כי-אהבתי זרים ואחריהם אלך.

26 כבושת גנב כי יימצא, כן הובישו בית ישראל; המה מלכיהם שריהם, וכוהניהם ונביאיהם.

27 אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילידתנו, כי-פנו אליי עורף, ולא פנים; ובעת רעתם יאמרו, קומה והושיענו.

28 ואיה אלוהיך, אשר עשית לך--יקומו, אם-יושיעוך בעת רעתך: כי מספר עריך, היו אלוהיך יהודה. {ס}

29 למה תריבו, אליי; כולכם פשעתם בי, נאום-יהוה.

30 לשוא הכיתי את-בניכם, מוסר לא לקחו; אכלה חרבכם נביאיכם, כאריה משחית.

31 הדור, אתם ראו דבר-יהוה, המדבר הייתי לישראל, אם ארץ מאפליה; מדוע אמרו עמי, רדנו--לא-נבוא עוד, אליך.

32 התשכח בתולה עדייה, כלה קישוריה; ועמי שכחוני, ימים אין מספר.

33 מה-תיטיבי דרכך, לבקש אהבה; לכן גם את-הרעות, לימדת את-דרכייך.

34 גם בכנפייך נמצאו, דם נפשות אביונים נקיים; לא-במחתרת מצאתים, כי על-כל-אלה.

35 ותאמרי כי ניקיתי, אך שב אפו ממני; הנני נשפט אותך, על-אומרך לא חטאתי.

36 מה-תזלי מאוד, לשנות את-דרכך; גם ממצריים תבושי, כאשר-בושת מאשור.

37 גם מאת זה תצאי, וידייך על-ראשך: כי-מאס יהוה במבטחייך, ולא תצליחי להם.

פַּרשָׁנוּת

ספר ירמיהו הוא תיאור עוצמתי של אהבת אלוהים וצדקתו. בפרק ב', אלוהים מזכיר לישראל את יחסי הברית שלהם ואת נאמנותו אליהם למרות חוסר נאמנותם. הוא מאתגר אותם להתמודד עם מציאות החטא שלהם ולחזור אליו. המסר הזה רלוונטי היום בדיוק כמו שהיה בתקופתו של ירמיהו. לעתים קרובות מדי אנו שוכחים את יחסינו עם אלוהים ונופלים לחטא ולעבודת אלילים. אבל אהבתו וחסדיו של אלוהים זמינים תמיד למי שחוזר בתשובה וחוזר אליו. פרק זה הוא תזכורת לחשיבות של שמירת הלב והמוח שלנו ממוקדים באלוהים, ולהשלכות של התרחקות ממנו.