ישעיהו 5

Name: ישעיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

בישעיהו פרק ה', ישעיהו הנביא שר שיר על כרם בבעלות ה'. למרות שהכרם מטופח, הוא מייצר רק ענבי בר, מה שמוביל להרס שלו. השיר משמש מטפורה לעם ה', אשר התרחקו ממנו ויעמדו בפני עונש על אי-ציותם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 אשירה נא לידידי, שירת דודי לכרמו: כרם היה לידידי, בקרן בן-שמן.

2 ויעזקהו ויסקלהו, וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו, וגם-יקב חצב בו; ויקו לעשות ענבים, ויעש באושים.

3 ועתה יושב ירושלים, ואיש יהודה--שפטו-נא, ביני ובין כרמי.

4 מה-לעשות עוד לכרמי, ולא עשיתי בו: מדוע קיוויתי לעשות ענבים, ויעש באושים.

5 ועתה אודיעה-נא אתכם, את אשר-אני עושה לכרמי: הסר משוכתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס.

6 ואשיתהו בתה, לא ייזמר ולא ייעדר, ועלה שמיר, ושית; ועל העבים אצווה, מהמטיר עליו מטר.

7 כי כרם יהוה צבאות, בית ישראל, ואיש יהודה, נטע שעשועיו; ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה. {פ}

8 הוי, מגיעי בית בבית--שדה בשדה, יקריבו: עד אפס מקום, והושבתם לבדכם בקרב הארץ.

9 באוזניי, יהוה צבאות: אם-לא בתים רבים, לשמה יהיו--גדולים וטובים, מאין יושב.

10 כי, עשרת צמדי-כרם, יעשו, בת אחת; וזרע חומר, יעשה איפה. {ס}

11 הוי משכימי בבוקר, שיכר ירדופו; מאחרי בנשף, יין ידליקם.

12 והיה כינור ונבל, תוף וחליל ויין--משתיהם; ואת פועל יהוה לא יביטו, ומעשה ידיו לא ראו.

13 לכן גלה עמי, מבלי-דעת; וכבודו מתי רעב, והמונו ציחה צמא.

14 לכן, הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה, לבלי-חוק; וירד הדרה והמונה ושאונה, ועלז בה.

15 ויישח אדם, וישפל-איש; ועיני גבוהים, תשפלנה.

16 ויגבה יהוה צבאות, במשפט; והאל, הקדוש, נקדש, בצדקה.

17 ורעו כבשים, כדוברם; וחורבות מחים, גרים יאכלו. {ס}

18 הוי מושכי העוון, בחבלי השוא; וכעבות העגלה, חטאה.

19 האומרים, ימהר יחישה מעשהו--למען נראה; ותקרב ותבואה, עצת קדוש ישראל--ונדעה. {פ}

20 הוי האומרים לרע טוב, ולטוב רע: שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר. {ס}

21 הוי, חכמים בעיניהם; ונגד פניהם, נבונים. {ס}

22 הוי, גיבורים לשתות יין; ואנשי-חיל, למסוך שיכר.

23 מצדיקי רשע, עקב שוחד; וצדקת צדיקים, יסירו ממנו. {פ}

24 לכן כאכול קש לשון אש, וחשש להבה ירפה, שורשם כמק יהיה, ופרחם כאבק יעלה: כי מאסו, את תורת יהוה צבאות, ואת אמרת קדוש-ישראל, ניאצו.

25 על-כן חרה אף-יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו, וירגזו ההרים, ותהי נבלתם כסוחה, בקרב חוצות; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.

26 ונשא-נס לגויים מרחוק, ושרק לו מקצה הארץ; והנה מהרה, קל יבוא.

27 אין-עייף ואין-כושל בו, לא ינום ולא יישן; ולא נפתח איזור חלציו, ולא ניתק שרוך נעליו.

28 אשר חיציו שנונים, וכל-קשתותיו דרוכות; פרסות סוסיו כצר נחשבו, וגלגיליו כסופה.

29 שאגה לו, כלביא; ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף, ויפליט ואין מציל.

30 וינהום עליו ביום ההוא, כנהמת-ים; וניבט לארץ, והנה-חושך, צר ואור, חשך בעריפיה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

המטאפורה של הכרם היא עוצמתית ונוקבת, המדגישה את ההשלכות של התרחקות מאלוהים. דאגתו של ה' לכרם והאכזבה מחוסר הפרי שלו משמשות אזהרה לעמו לחיות בהתאם לרצונו. הדימויים של חורבן הכרם רודפים ומשמשים תזכורת לפוטנציאל ההרס והחורבן שחוסר הציות יכול להביא. בסך הכל, פרק זה משמש כתזכורת להישאר נאמן לאלוהים ולמלא אחר פקודותיו, פן נעמוד בפני הרס דומה.