ישעיהו, 41

Name: ישעיהו
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

ישעיהו 41 מתחיל בכך שאלוהים מכריז על נאמנותו והבטחתו לסייע ולהגן על עמו. הוא קורא לעמים לבוא ולהציג את המקרה שלהם, ולגלות את חוסר יכולתם להשוות לריבונותו ולכוחו. אלוהים מבטיח לישראל את אהבתו ונוכחותו הנצחית, ומזכיר להם לא לפחד או להיבהל. הוא מבטיח לקיים ולחזק אותם, מכריז שהוא אלוהיהם ולעולם לא יעזוב אותם.

פסוקים

●

min

Bible version

1 החרישו אליי איים, ולאומים יחליפו כוח; ייגשו אז ידברו, יחדיו למשפט נקרבה.

2 מי העיר ממזרח, צדק יקראהו לרגלו; ייתן לפניו גויים, ומלכים ירד--ייתן כעפר חרבו, כקש נידף קשתו.

3 ירדפם, יעבור שלום; אורח ברגליו, לא יבוא.

4 מי-פעל ועשה, קורא הדורות מראש: אני יהוה ראשון, ואת-אחרונים אני-הוא.

5 ראו איים וייראו, קצות הארץ יחרדו; קרבו, ויאתיון.

6 איש את-ריעהו, יעזורו; ולאחיו, יאמר חזק.

7 ויחזק חרש את-צורף, מחליק פטיש את-הולם פעם; אומר לדבק טוב הוא, ויחזקהו במסמרים לא יימוט. {ס}

8 ואתה ישראל עבדי, יעקוב אשר בחרתיך; זרע, אברהם אוהבי.

9 אשר החזקתיך מקצות הארץ, ומאציליה קראתיך; ואומר לך עבדי-אתה, בחרתיך ולא מאסתיך.

10 אל-תירא כי עימך-אני, אל-תשתע כי-אני אלוהיך; אימצתיך, אף-עזרתיך--אף-תמכתיך, בימין צדקי.

11 הן יבושו וייכלמו, כול הנחרים בך; יהיו כאין ויאבדו, אנשי ריבך.

12 תבקשם ולא תמצאם, אנשי מצותך; יהיו כאין וכאפס, אנשי מלחמתך.

13 כי, אני יהוה אלוהיך--מחזיק ימינך; האומר לך אל-תירא, אני עזרתיך. {ס}

14 אל-תיראי תולעת יעקוב, מתי ישראל; אני עזרתיך נאום-יהוה, וגואלך קדוש ישראל.

15 הנה שמתיך, למורג חרוץ חדש--בעל, פיפייות; תדוש הרים ותדוק, וגבעות כמוץ תשים.

16 תזרם ורוח תישאם, וסערה תפיץ אותם; ואתה תגיל ביהוה, בקדוש ישראל תתהלל. {ס}

17 העניים והאביונים מבקשים מים, ואין--לשונם, בצמא נשתה; אני יהוה אענם, אלוהי ישראל לא אעזבם.

18 אפתח על-שפיים נהרות, ובתוך בקעות מעיינות; אשים מדבר לאגם-מים, וארץ צייה למוצאי מים.

19 אתן במדבר ארז שיטה, והדס ועץ שמן; אשים בערבה, ברוש תדהר ותאשור--יחדיו.

20 למען יראו ויידעו, וישימו וישכילו יחדיו--כי יד-יהוה, עשתה זאת; וקדוש ישראל, בראה. {פ}

21 קרבו ריבכם, יאמר יהוה; הגישו, עצומותיכם, יאמר, מלך יעקוב.

22 יגישו ויגידו לנו, את אשר תקרינה; הראשונות מה הנה, הגידו ונשימה ליבנו ונדעה אחריתן, או הבאות, השמיעונו.

23 הגידו, האותייות לאחור, ונדעה, כי אלוהים אתם; אף-תיטיבו ותרעו, ונשתעה ונראה יחדיו.

24 הן-אתם מאיין, ופועלכם מאפע; תועבה, יבחר בכם. {פ}

25 העירותי מצפון ויאת, ממזרח-שמש יקרא בשמי; ויבוא סגנים כמו-חומר, וכמו יוצר ירמוס-טיט.

26 מי-הגיד מראש ונדעה, ומלפנים ונאמר צדיק; אף אין-מגיד, אף אין משמיע--אף אין-שומע, אמריכם.

27 ראשון לציון, הנה הנם; ולירושלים, מבשר אתן.

28 וארא ואין איש, ומאלה ואין יועץ; ואשאלם, וישיבו דבר.

29 הן כולם, אוון אפס מעשיהם; רוח ותוהו, נסכיהם. {פ}

פַּרשָׁנוּת

בפרק זה אנו רואים את מחויבותו הבלתי מעורערת של אלוהים לעמו. למרות חוסר נאמנותם, אלוהים נשאר איתן באהבתו, בחמלתו ובהגנה. הוא מאשר את כוחו וריבונותו על כל העמים, ומדגים שאין כמוהו. הוא מזמין את עמו לבטוח בו ולא לפחד, ומבטיח להם את כוחו ונחמתו הבלתי פוסקים. אפילו בחיינו, אנו יכולים להתנחם במסר של ישעיהו 41 בדבר נאמנותו של אלוהים, בידיעה שהוא איתנו תמיד ולעולם לא יעזוב את הצד שלנו.