ישעיהו, 28

Name: ישעיהו
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

ישעיהו כ"ח מתחיל באזהרה למנהיגים הגאים של שומרון שהשתכרו מכוחם ועושרם הארציים. אלוהים יביא עליהם את הדין, אבל הוא גם מציע להם הזדמנות לחזור בתשובה ולפנות אליו להדרכה. בפסוק 16, ההתמקדות עוברת להבטחה לישועה לאלה הבוטחים באבן הפינה שאלוהים הניח – זוהי נבואה על ישוע. הפרק מסתיים בהזמנה לחפש את חכמתו של אלוהים, ותזכורת לכך שמי שיעשה זאת יתברך ויוגן על ידו.

פסוקים

●

min

Bible version

1 הוי, עטרת גאות שיכורי אפריים, וציץ נובל, צבי תפארתו--אשר על-ראש גיא-שמנים, הלומי יין.

2 הנה חזק ואמיץ לאדוניי, כזרם ברד שער קטב; כזרם מים כבירים שוטפים, הניח לארץ--ביד.

3 ברגליים, תירמסנה; עטרת גאות, שיכורי אפריים.

4 והייתה ציצת נובל, צבי תפארתו, אשר על-ראש, גיא שמנים--כביכורה, בטרם קיץ, אשר יראה הרואה אותה, בעודה בכפו יבלענה. {ס}

5 ביום ההוא, יהיה יהוה צבאות, לעטרת צבי, ולצפירת תפארה--לשאר, עמו.

6 ולרוח, משפט--ליושב, על-המשפט, ולגבורה, משיבי מלחמה שערה. {ס}

7 וגם-אלה ביין שגו, ובשיכר תעו: כוהן ונביא שגו בשיכר נבלעו מן-היין, תעו מן-השיכר, שגו ברואה, פקו פלילייה.

8 כי כל-שולחנות, מלאו קיא צואה, בלי, מקום. {פ}

9 את-מי יורה דעה, ואת-מי יבין שמועה--גמולי, מחלב, עתיקי, משדיים.

10 כי צו לצו צו לצו, קו לקו קו לקו--זעיר שם, זעיר שם.

11 כי בלעגי שפה, ובלשון אחרת, ידבר, אל-העם הזה.

12 אשר אמר אליהם, זאת המנוחה הניחו לעייף, וזאת, המרגעה; ולא אבו, שמוע.

13 והיה להם דבר-יהוה, צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו, זעיר שם, זעיר שם--למען ילכו וכשלו אחור, ונשברו, ונוקשו, ונלכדו. {פ}

14 לכן שמעו דבר-יהוה, אנשי לצון--מושלי העם הזה, אשר בירושלים.

15 כי אמרתם, כרתנו ברית את-מוות, ועם-שאול, עשינו חוזה; שוט שוטף כי-יעבור לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו. {פ}

16 לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני ייסד בציון, אבן; אבן בוחן פינת יקרת, מוסד מוסד--המאמין, לא יחיש.

17 ושמתי משפט לקו, וצדקה למשקלת; ויעה ברד מחסה כזב, וסתר מים ישטופו. {ס}

18 וכופר בריתכם את-מוות, וחזותכם את-שאול לא תקום; שוט שוטף כי יעבור, והייתם לו למרמס.

19 מדי עוברו ייקח אתכם, כי-בבוקר בבוקר יעבור ביום ובלילה; והיה רק-זוועה, הבין שמועה.

20 כי-קצר המצע, מהשתרע; והמסכה צרה, כהתכנס.

21 כי כהר-פרצים יקום יהוה, כעמק בגבעון ירגז--לעשות מעשהו, זר מעשהו, ולעבוד עבודתו, נוכרייה עבודתו.

22 ועתה, אל-תתלוצצו, פן-יחזקו, מוסריכם: כי-כלה ונחרצה שמעתי, מאת אדוניי יהוה צבאות--על-כל-הארץ. {פ}

23 האזינו ושמעו, קולי; הקשיבו ושמעו, אמרתי.

24 הכול היום, יחרוש החורש לזרוע; יפתח וישדד, אדמתו.

25 הלוא אם-שיווה פניה, והפיץ קצח וכמון יזרוק; ושם חיטה שורה ושעורה נסמן, וכוסמת גבולתו.

26 וייסרו למשפט, אלוהיו יורנו.

27 כי לא בחרוץ, יודש קצח, ואופן עגלה, על-כמון יוסב: כי במטה ייחבט קצח, וכמון בשבט.

28 לחם יודק, כי לא לנצח אדוש ידושנו; והמם גלגל עגלתו ופרשיו, לא ידוקנו.

29 גם-זאת, מעם יהוה צבאות יצאה: הפליא עצה, הגדיל תושייה. {פ}

פַּרשָׁנוּת

פרק זה מלמד אותנו על חשיבותה של ענווה, ועל ההשלכות של גאווה. אנו רואים שאלוהים לא יסבול יהירות וחטא, אבל הוא תמיד מציע דרך של גאולה למי שפונה אליו. אנו גם רואים שלאלוהים יש תוכנית ישועה לעמו, ותוכנית זו מתגשמה בישוע המשיח. הדימויים בפרק זה, במיוחד המטאפורה של אבן פינה, מראה את חשיבותו של ישו כיסוד האמונה שלנו. פרק זה הוא קריאה לפעולה – לחפש את חוכמת ה' וליישר את חיינו עם רצונו. על ידי כך נוכל לקבל את ברכותיו והגנתו.