בישעיהו פרק טז, אלוהים מדבר עם ישעיהו הנביא על המואבים, אומה שכנה לישראל. המואבים במצוקה ופונים לעזרה לישראל, אך הם אינם מקבלים מענה. אלוהים אומר להם שהם הפכו גאים ויתמודדו עם הרס, אבל נותן להם תקווה בעתיד.
14ועתה, דיבר יהוה לאמור, בשלוש שנים כשני שכיר, ונקלה כבוד מואב בכול ההמון הרב; ושאר מעט מזער, לא כביר. {פ}
פַּרשָׁנוּת
פרק זה של ישעיהו הוא תזכורת לכך שגם מי שסטה מאלוהים יכול לחזור אליו ולמצוא גאולה. המואבים דחו את אלוהים, וגאוותם הובילה אותם לחורבן. עם זאת, אלוהים עדיין הציע להם שביב של תקווה, והראה שהוא רחום וסלחן. זהו שיעור שנוכל ליישם בחיינו שלנו, שכן לכולנו יש את ההזדמנות לחזור לאלוהים ולמצוא גאולה, לא משנה כמה רחוק אולי התרחקנו. קינת המואבים משמשת אזהרה ועידוד לכולנו.