בראשית, 27

Name: בראשית
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

יצחק מתכנן לברך את בנו הבכור עשיו, אך רבקה ויעקב זוממים להונות את יצחק כדי שיעקב יקבל את הברכה במקום.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי כי-זקן יצחק, ותכהינה עיניו מראות; ויקרא את-עשיו בנו הגדול, ויאמר אליו בני, ויאמר אליו, הנני.

2 ויאמר, הנה-נא זקנתי; לא ידעתי, יום מותי.

3 ועתה שא-נא כליך, תלייך וקשתך; וצא, השדה, וצודה לי, ציד.

4 ועשה-לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי--ואוכלה: בעבור תברכך נפשי, בטרם אמות.

5 ורבקה שומעת--בדבר יצחק, אל-עשיו בנו; וילך עשיו השדה, לצוד ציד להביא.

6 ורבקה, אמרה, אל-יעקוב בנה, לאמור: הנה שמעתי את-אביך, מדבר אל-עשיו אחיך לאמור.

7 הביאה לי ציד ועשה-לי מטעמים, ואוכלה; ואברכך לפני יהוה, לפני מותי.

8 ועתה בני, שמע בקולי--לאשר אני, מצווה אותך.

9 לך-נא, אל-הצאן, וקח-לי משם שני גדיי עיזים, טובים; ואעשה אותם מטעמים לאביך, כאשר אהב.

10 והבאת לאביך, ואכל, בעבור אשר יברכך, לפני מותו.

11 ויאמר יעקוב, אל-רבקה אימו: הן עשיו אחי איש שעיר, ואנוכי איש חלק.

12 אוליי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עליי קללה, ולא ברכה.

13 ותאמר לו אימו, עליי קללתך בני; אך שמע בקולי, ולך קח-לי.

14 וילך, וייקח, ויבא, לאימו; ותעש אימו מטעמים, כאשר אהב אביו.

15 ותיקח רבקה את-בגדי עשיו בנה הגדול, החמודות, אשר איתה, בבית; ותלבש את-יעקוב, בנה הקטן.

16 ואת, עורות גדיי העיזים, הלבישה, על-ידיו--ועל, חלקת צוואריו.

17 ותיתן את-המטעמים ואת-הלחם, אשר עשתה, ביד, יעקוב בנה.

18 ויבוא אל-אביו, ויאמר אבי; ויאמר הנני, מי אתה בני.

19 ויאמר יעקוב אל-אביו, אנוכי עשיו בכורך--עשיתי, כאשר דיברת אליי; קום-נא שבה, ואוכלה מצידי--בעבור, תברכני נפשך.

20 ויאמר יצחק אל-בנו, מה-זה מיהרת למצוא בני; ויאמר, כי הקרה יהוה אלוהיך לפניי.

21 ויאמר יצחק אל-יעקוב, גשה-נא ואמושך בני: האתה זה בני עשיו, אם-לא.

22 וייגש יעקוב אל-יצחק אביו, וימושהו; ויאמר, הקול קול יעקוב, והידיים, ידי עשיו.

23 ולא הכירו--כי-היו ידיו כידי עשיו אחיו, שעירות; ויברכהו.

24 ויאמר, אתה זה בני עשיו; ויאמר, אני.

25 ויאמר, הגישה לי ואוכלה מציד בני--למען תברכך, נפשי; ויגש-לו, ויאכל, ויבא לו יין, וישת.

26 ויאמר אליו, יצחק אביו: גשה-נא ושקה-לי, בני.

27 וייגש, ויישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר בירכו יהוה.

28 וייתן-לך, האלוהים, מטל השמיים, ומשמני הארץ--ורוב דגן, ותירוש.

29 יעבדוך עמים, וישתחוו לך לאומים--הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אימך; אורריך ארור, ומברכיך ברוך.

30 ויהי, כאשר כילה יצחק לברך את-יעקוב, ויהי אך יצוא יצא יעקוב, מאת פני יצחק אביו; ועשיו אחיו, בא מצידו.

31 ויעש גם-הוא מטעמים, ויבא לאביו; ויאמר לאביו, יקום אבי ויאכל מציד בנו--בעבור, תברכני נפשך.

32 ויאמר לו יצחק אביו, מי-אתה; ויאמר, אני בנך בכורך עשיו.

33 ויחרד יצחק חרדה, גדולה עד-מאוד, ויאמר מי-איפוא הוא הצד-ציד ויבא לי ואוכל מכול בטרם תבוא, ואברכהו; גם-ברוך, יהיה.

34 כשמוע עשיו, את-דברי אביו, ויצעק צעקה, גדולה ומרה עד-מאוד; ויאמר לאביו, ברכני גם-אני אבי.

35 ויאמר, בא אחיך במרמה; וייקח, ברכתך.

36 ויאמר הכי קרא שמו יעקוב, ויעקבני זה פעמיים--את-בכורתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר, הלוא-אצלת לי ברכה.

37 ויען יצחק ויאמר לעשיו, הן גביר שמתיו לך ואת-כל-אחיו נתתי לו לעבדים, ודגן ותירוש, סמכתיו; ולך איפוא, מה אעשה בני.

38 ויאמר עשיו אל-אביו, הברכה אחת היא-לך אבי--ברכני גם-אני, אבי; ויישא עשיו קולו, ויבך.

39 ויען יצחק אביו, ויאמר אליו: הנה משמני הארץ, יהיה מושבך, ומטל השמיים, מעל.

40 ועל-חרבך תחיה, ואת-אחיך תעבוד; והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צווארך.

41 וישטום עשיו, את-יעקוב, על-הברכה, אשר בירכו אביו; ויאמר עשיו בליבו, יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה, את-יעקוב אחי.

42 ויוגד לרבקה, את-דברי עשיו בנה הגדול; ותשלח ותקרא ליעקוב, בנה הקטן, ותאמר אליו, הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך.

43 ועתה בני, שמע בקולי; וקום ברח-לך אל-לבן אחי, חרנה.

44 וישבת עימו, ימים אחדים--עד אשר-תשוב, חמת אחיך.

45 עד-שוב אף-אחיך ממך, ושכח את אשר-עשית לו, ושלחתי, ולקחתיך משם; למה אשכל גם-שניכם, יום אחד.

46 ותאמר רבקה, אל-יצחק, קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם-לוקח יעקוב אישה מבנות-חת כאלה, מבנות הארץ--למה לי, חיים.

פַּרשָׁנוּת

בראשית כ"ז הוא פרק המספר את סיפורם של יעקב ועשיו, בני תאומים של יצחק ורבקה. זהו סיפור של הונאה, יריבות, ובסופו של דבר, פיוס. הפרק מתחיל בכך שיצחק, שכיום הוא זקן ועיוור, רוצה לתת את ברכתו לבנו הבכור, עשיו. לרבקה, לעומת זאת, יש תוכניות אחרות. היא מתכננת תוכנית להונות את יצחק לתת את הברכה ליעקב במקום. היא נותנת ליעקב להתלבש בבגדיו של עשו ולשים עורות עיזים על ידיו וצווארו כדי לגרום לו להיראות כעשיו. יעקב הולך אז ליצחק ומתחזה לעשיו, ויצחק נותן לו את הברכה. עשו, עם היוודע דבר ההונאה, מובן כועס ופגוע. הוא זועק לאביו, שואל מדוע הונה אותו. יצחק, לעומת זאת, אינו מסוגל לענות, כיוון שאינו מודע להונאה. הפרק מסתיים בכך שעשיו סולח ליעקב ושני האחים מתפייסים. עשו מכיר בכך שיעקב הוא כעת היורש החוקי של הברכה, ושני האחים עושים שלום. פרק זה הוא תזכורת רבת עוצמה לחשיבות הכנות והיושרה. זה גם מראה את כוח הסליחה והפיוס, שכן עשו מסוגל לסלוח ליעקב למרות התרמית. בסופו של דבר, פרק זה משמש תזכורת לכך שגם בעיצומן של נסיבות קשות, ניתן למצוא שלווה ופיוס.