דמותו של אלוהים כרועה של עמו היא נושא שחוזר על עצמו בתנ"ך, ויחזקאל משתמש בו גם כדי לנזוף ולנחם את בני ישראל. רועי ישראל, המנהיגים והשליטים של האומה, היו אחראים לשלומם של עמם, אך כשלו בתפקידיהם, והובילו לגלותם ולסבלם. אלוהים מבטיח לבוא בעצמו ולדאוג לעדר שלו, להראות את אהבתו וחמלתו לעמו. הדין נגד הכבשה השמנה והרזה הוא אזהרה למי שהתרשלו או התעללו כלפי אחיהם בני ישראל. אישור הברית וההבטחה לברית שלום חדשה מספקים תקווה לעתיד טוב יותר לעם אלוהים, עם אותו כרועה ומדריך.
