יחזקאל, 28

Name: יחזקאל
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

ביחזקאל כ"ח, הנביא מעביר מסר מאלוהים למלך צור, מגנה את גאוותו והתנשאותו. המלך מושווה ליצור מפואר אך ניתן לטעויות, בסופו של דבר נידון להרס בשל סירובו להכיר בתמותה שלו ובתלות שלו באלוהי.

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

2 בן-אדם אמור לנגיד צור כה-אמר אדוניי יהוה, יען גבה ליבך ותאמר אל אני--מושב אלוהים ישבתי, בלב ימים; ואתה אדם ולא-אל, ותיתן ליבך כלב אלוהים.

3 הנה חכם אתה, מדנייאל: כל-סתום, לא עממוך.

4 בחכמתך, ובתבונתך, עשית לך, חיל; ותעש זהב וכסף, באוצרותיך.

5 ברוב חכמתך ברכולתך, הרבית חילך; ויגבה לבבך, בחילך. {ס}

6 לכן, כה אמר אדוניי יהוה: יען תיתך את-לבבך, כלב אלוהים.

7 לכן, הנני מביא עלייך זרים--עריצי, גויים; והריקו חרבותם על-יפי חכמתך, וחיללו יפעתך.

8 לשחת, יורידוך; ומתה ממותי חלל, בלב ימים.

9 האמור תאמר אלוהים אני, לפני הורגך: ואתה אדם ולא-אל, ביד מחלליך.

10 מותי ערלים תמות, ביד-זרים: כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה. {פ}

11 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

12 בן-אדם, שא קינה על-מלך צור; ואמרת לו, כה אמר אדוניי יהוה, אתה חותם תוכנית, מלא חכמה וכליל יופי.

13 בעדן גן-אלוהים היית, כל-אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה, ספיר נופך, וברקת וזהב; מלאכת תופיך ונקביך בך, ביום היבראך כוננו.

14 את-כרוב--ממשח, הסוכך; ונתתיך, בהר קודש אלוהים היית--בתוך אבני-אש, התהלכת.

15 תמים אתה בדרכיך, מיום היבראך, עד-נמצא עוולתה, בך.

16 ברוב רכולתך, מלו תוכך חמס--ותחטא; ואחללך מהר אלוהים ואבדך כרוב הסוכך, מתוך אבני-אש.

17 גבה ליבך ביופייך, שיחת חכמתך על-יפעתך; על-ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך--לראווה בך.

18 מרוב עווניך, בעוול רכולתך, חיללת, מקדשיך; ואוציא-אש מתוכך, היא אכלתך, ואתנך לאפר על-הארץ, לעיני כל-רואיך.

19 כל-יודעיך, בעמים, שממו, עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם. {פ}

20 ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.

21 בן-אדם, שים פניך אל-צידון, והינבא, עליה.

22 ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה, הנני עלייך צידון, ונכבדתי בתוכך; וידעו כי-אני יהוה, בעשותי בה שפטים--ונקדשתי בה.

23 ושילחתי-בה דבר ודם, בחוצותיה, ונפלל חלל בתוכה, בחרב עליה מסביב; וידעו, כי-אני יהוה.

24 ולא-יהיה עוד לבית ישראל, סילון ממאיר וקוץ מכאיב, מכול סביבותם, השאטים אותם; וידעו, כי אני אדוניי יהוה. {פ}

25 כה-אמר, אדוניי יהוה, בקבצי את-בית ישראל מן-העמים אשר נפוצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגויים; וישבו, על-אדמתם, אשר נתתי, לעבדי ליעקוב.

26 וישבו עליה, לבטח, ובנו בתים ונטעו כרמים, וישבו לבטח: בעשותי שפטים, בכול השאטים אותם מסביבותם--וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם. {פ}

פַּרשָׁנוּת

נבואתו של יחזקאל נגד מלך צור היא תזכורת רבת עוצמה לסכנות ההיבריס והארעיות של הכוח הארצי. הדימוי של המלך כיצור גאה אך שברירי, חשוף להרס כמו כל בן תמותה, מדגיש את הטיפשות שבלבטוח בכוחות עצמו וביכולותיו. יחד עם זאת, המסר מציע תקווה למי שפונים אל אלוהים בענווה, מכירים במקומם בסדרה הגדולה של הדברים. בסופו של דבר, גורלו של מלך צור משמש כסיפור אזהרה לכל מי שיעלה את עצמו למעמד של אלים.