שמות 4

פַּרשָׁנוּת

שמות פרק ד' הוא סיפור המפגש של משה עם אלוהים ליד הסנה הבוער. לאחר שנקרא על ידי אלוהים להוביל את בני ישראל ממצרים, משה מהסס ומטיל ספק בתוכניתו של אלוהים. בתגובה, אלוהים מספק למשה כמה סימנים כדי להוכיח את סמכותו ולהפגין את כוחו. הסימן הראשון הוא הפיכת המטה של ​​משה לנחש. זהו סמל רב עוצמה לסמכותו ולכוחו של אלוהים, שכן הוא מדגים שאלוהים מסוגל לחולל ניסים. זה גם משמש כתזכורת למשה שהוא לא לבד בשליחותו, ושאלוהים יהיה איתו בכל צעד ושעל. הסימן השני הוא הפיכת ידו של משה לידי צרעת. זוהי תזכורת למשה שאלוהים מסוגל לרפא, ושהוא יוכל לספק לבני ישראל את העזרה הדרושה להם כדי להימלט ממצרים. הסימן השלישי הוא הפיכת המים לדם. זוהי תזכורת למשה שאלוהים מסוגל להעניש את מי שלא מציית לו, ושהוא יוכל להגן על בני ישראל מפני המצרים. הסימן הרביעי הוא הפיכת אבק לכינים. זוהי תזכורת למשה שאלוהים מסוגל ליצור חיים, ושהוא יוכל לספק לבני ישראל את המזון שהם צריכים כדי לשרוד במדבר. בסך הכל, ארבעת הסימנים הללו מדגימים את כוחו וסמכותו של אלוהים, ומהווים תזכורת למשה שהוא לא לבד בשליחותו. הם גם משמשים תזכורת לבני ישראל שאלוהים יהיה איתם בכל צעד ושעל, ושהוא יספק להם את העזרה הדרושה להם כדי להימלט ממצרים.