שמות, 13

Name: שמות
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

אלוהים מצווה על בני ישראל לייחד לו את כל הזכרים הבכורים.

פסוקים

●

min

Bible version

1 וידבר יהוה, אל-משה לאמור.

2 קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם, בבני ישראל--באדם, ובבהמה: לי, הוא.

3 ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצריים מבית עבדים, כי בחוזק יד, הוציא יהוה אתכם מזה; ולא ייאכל, חמץ.

4 היום, אתם יוצאים, בחודש, האביב.

5 והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיווי והיבוסי, אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב, ודבש; ועבדת את-העבודה הזאת, בחודש הזה.

6 שבעת ימים, תאכל מצות; וביום, השביעי, חג, ליהוה.

7 מצות, ייאכל, את, שבעת הימים; ולא-ייראה לך חמץ, ולא-ייראה לך שאור--בכל-גבולך.

8 והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור: בעבור זה, עשה יהוה לי, בצאתי, ממצריים.

9 והיה לך לאות על-ידך, ולזיכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יהוה, בפיך: כי ביד חזקה, הוציאך יהוה ממצריים.

10 ושמרת את-החוקה הזאת, למועדה, מימים, ימימה. {פ}

11 והיה כי-יביאך יהוה, אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך, ולאבותיך; ונתנה, לך.

12 והעברת כל-פטר-רחם, ליהוה; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים--ליהוה.

13 וכל-פטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכול בכור אדם בבניך, תפדה.

14 והיה כי-ישאלך בנך, מחר--לאמור מה-זאת: ואמרת אליו--בחוזק יד הוציאנו יהוה ממצריים, מבית עבדים.

15 ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג יהוה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זובח ליהוה, כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בניי, אפדה.

16 והיה לאות על-ידך, ולטוטפות בין עיניך: כי בחוזק יד, הוציאנו יהוה ממצריים. {ס}

17 ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא: כי אמר אלוהים, פן-יינחם העם בראותם מלחמה--ושבו מצריימה.

18 ויסב אלוהים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמושים עלו בני-ישראל, מארץ מצריים.

19 וייקח משה את-עצמות יוסף, עימו: כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמור, פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את-עצמותיי מזה איתכם.

20 ויסעו, מסוכות; ויחנו באיתם, בקצה המדבר.

21 ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם--ללכת, יומם ולילה.

22 לא-ימיש עמוד הענן, יומם, ועמוד האש, לילה--לפני, העם. {פ}

פַּרשָׁנוּת

שמות יג הוא פרק המתמקד בחשיבות הבכורים בקהילת ישראל. זה מתחיל בכך שה' מורה למשה להקדיש לו את כל בכורי ישראל, הן אדם והן בהמה. זוהי תזכורת לגאולה הגדולה שאלוהים סיפק לבני ישראל כאשר עבר על בכור המצרים במהלך המכה העשירית. לאחר מכן ה' מצווה על משה להפריש את בכור החמור ולפדותו עם כבש. זוהי תזכורת למחיר הגאולה ולצורך בתחליף לתפוס את מקומו של הבכור. לאחר מכן ממשיך הפרק ומסביר את חשיבותו של חג הפסח. חג זה היה אמור להיחגג מדי שנה כדי להנציח את הגאולה הגדולה שאלוהים סיפק לבני ישראל. ה' גם מצווה על בני ישראל לזכור את יום הגאולה שלהם על ידי הפרשת בכור בניהם וחיותם. זו הייתה אמורה להיות תזכורת לגאולה הגדולה שאלוהים סיפק להם. לבסוף, הפרק מסתיים בתזכורת לחשיבות השבת. ה' מצווה על בני ישראל לקדש את יום השבת ולזכור אותו כיום מנוחה. זו הייתה אמורה להיות תזכורת לגאולה הגדולה שאלוהים סיפק להם ותזכורת לנאמנותו. שמות 13 היא תזכורת לגאולה הגדולה שאלוהים סיפק לבני ישראל ולחשיבות זכירתה. זוהי תזכורת לצורך בגאולה והצורך בתחליף לתפוס את מקומו של הבכור. היא גם תזכורת לחשיבות חג הפסח ויום השבת. פרק זה משמש כתזכורת לגדולים