שמות, 12

Name: שמות
Author: Author's Name
ISBN: Your ISBN Number

God institutes Passover

פסוקים

●

min

Bible version

1 ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרון, בארץ מצריים לאמור.

2 החודש הזה לכם, ראש חודשים: ראשון הוא לכם, לחודשי השנה.

3 דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמור, בעשור, לחודש הזה: ויקחו להם, איש שה לבית-אבות--שה לבית.

4 ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרוב אל-ביתו, במכסת נפשות: איש לפי אוכלו, תכוסו על-השה.

5 שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העיזים, תיקחו.

6 והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו, כול קהל עדת-ישראל--בין הערביים.

7 ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזות, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אותו, בהם.

8 ואכלו את-הבשר, בלילה הזה: צלי-אש ומצות, על-מרורים יאכלוהו.

9 אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים: כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו.

10 ולא-תותירו ממנו, עד-בוקר; והנותר ממנו עד-בוקר, באש תשרופו.

11 וככה, תאכלו אותו--מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא ליהוה.

12 ועברתי בארץ-מצריים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצריים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלוהי מצריים אעשה שפטים, אני יהוה.

13 והיה הדם לכם לאות, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עליכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצריים.

14 והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג ליהוה: לדורותיכם, חוקת עולם תחוגוהו.

15 שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם: כי כל-אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל--מיום הראשון, עד-יום השביעי.

16 וביום הראשון, מקרא-קודש, וביום השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם: כל-מלאכה, לא-ייעשה בהם--אך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם.

17 ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצריים; ושמרתם את-היום הזה, לדורותיכם--חוקת עולם.

18 בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בערב, תאכלו, מצות: עד יום האחד ועשרים, לחודש--בערב.

19 שבעת ימים--שאור, לא יימצא בבתיכם: כי כל-אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ.

20 כל-מחמצת, לא תאכלו; בכול, מושבותיכם, תאכלו, מצות. {פ}

21 ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אליהם: משכו, וקחו לכם צאן למשפחותיכם--ושחטו הפסח.

22 ולקחתם אגודת איזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו--עד-בוקר.

23 ועבר יהוה, לנגוף את-מצריים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזות; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא ייתן המשחית, לבוא אל-בתיכם לנגוף.

24 ושמרתם, את-הדבר הזה, לחוק-לך ולבניך, עד-עולם.

25 והיה כי-תבואו אל-הארץ, אשר ייתן יהוה לכם--כאשר דיבר; ושמרתם, את-העבודה הזאת.

26 והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת, לכם.

27 ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצריים, בנוגפו את-מצריים, ואת-בתינו הציל; וייקוד העם, וישתחוו.

28 וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר ציווה יהוה את-משה ואהרון, כן עשו. {ס}

29 ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכול, בכור בהמה.

30 ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצריים, ותהי צעקה גדולה, במצריים: כי-אין בית, אשר אין-שם מת.

31 ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם.

32 גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דיברתם, ולכו; ובירכתם, גם-אותי.

33 ותחזק מצריים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ: כי אמרו, כולנו מתים.

34 ויישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארותם צרורות בשמלותם, על-שכמם.

35 ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצריים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלות.

36 ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצריים--וישאילום; וינצלו, את-מצריים. {פ}

37 ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סוכותה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף.

38 וגם-ערב רב, עלה איתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד.

39 ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות--כי לא חמץ: כי-גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צידה, לא-עשו להם.

40 ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצריים--שלושים שנה, וארבע מאות שנה.

41 ויהי, מקץ שלושים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצריים.

42 ליל שימורים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצריים: הוא-הלילה הזה ליהוה, שימורים לכל-בני ישראל לדורותם. {פ}

43 ויאמר יהוה אל-משה ואהרון, זאת חוקת הפסח: כל-בן-נכר, לא-יאכל בו.

44 וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלת אותו, אז יאכל בו.

45 תושב ושכיר, לא-יאכל בו.

46 בבית אחד ייאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו.

47 כל-עדת ישראל, יעשו אותו.

48 וכי-יגור איתך גר, ועשה פסח ליהוה--הימול לו כל-זכר ואז יקרב לעשותו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו.

49 תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם.

50 ויעשו, כל-בני ישראל: כאשר ציווה יהוה את-משה ואת-אהרון, כן עשו. {ס}

51 ויהי, בעצם היום הזה: הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצריים--על-צבאותם. {פ}

פַּרשָׁנוּת

Exodus 12 is a pivotal chapter in the book of Exodus, as it marks the beginning of the Israelites’ journey to freedom from slavery in Egypt. In this chapter, God instructs Moses and Aaron to tell the Israelites to prepare for the Passover, a special meal that will be a sign of their deliverance from bondage. The instructions are very specific, from the selection of the lamb to the preparation of the meal. The meal is to be eaten in haste, with the Israelites ready to leave Egypt at a moment’s notice. The chapter also contains the first mention of the Passover feast, which will become a central part of the Jewish faith. The meal is to be eaten with unleavened bread and bitter herbs, and the blood of the lamb is to be placed on the doorposts of the Israelites’ homes. This is a sign of God’s protection, and a reminder of the deliverance that is to come. The chapter ends with the Lord’s promise to “pass over” the Israelites’ homes, sparing them from the plague of death that will befall the Egyptians. This promise is a powerful reminder of God’s faithfulness and protection, and it serves as a reminder of the importance of obedience to God’s commands. Exodus 12 is a powerful chapter that marks the beginning of the Israelites’ journey to freedom. It is a reminder of God’s faithfulness and protection, and a reminder of the importance of obedience to His commands.