קהלת, 5

Name: קהלת
Author: BiblePics
ISBN: Your ISBN Number

המחבר חושב על חוסר התוחלת של העושר, וקובע שהוא יכול להביא צרות, דיכוי ואינו יכול למנוע מוות.

פסוקים

●

min

Bible version

1 אל-תבהל על-פיך וליבך אל-ימהר, להוציא דבר--לפני האלוהים: כי האלוהים בשמיים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים.

2 כי בא החלום, ברוב עניין; וקול כסיל, ברוב דברים.

3 כאשר תידור נדר לאלוהים, אל-תאחר לשלמו--כי אין חפץ, בכסילים: את אשר-תידור, שלם.

4 טוב, אשר לא-תידור--משתידור, ולא תשלם.

5 אל-תיתן את-פיך, לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא: למה יקצוף האלוהים על-קולך, וחיבל את-מעשה ידיך.

6 כי ברוב חלומות והבלים, ודברים הרבה: כי את-האלוהים, ירא.

7 אם-עושק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל-תתמה, על-החפץ: כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים, עליהם.

8 ויתרון ארץ, בכול הוא--מלך לשדה, נעבד.

9 אוהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אוהב בהמון לא תבואה; גם-זה, הבל.

10 ברבות, הטובה, רבו, אוכליה; ומה-כשרון, לבעליה, כי, אם-ראות עיניו.

11 מתוקה שנת העובד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע, לעשיר--איננו מניח לו, לישון.

12 יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש: עושר שמור לבעליו, לרעתו.

13 ואבד העושר ההוא, בעניין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה.

14 כאשר יצא מבטן אימו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-יישא בעמלו, שיולך בידו.

15 וגם-זו רעה חולה, כל-עומת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמול לרוח.

16 גם כל-ימיו, בחושך יאכל; וכעס הרבה, וחולייו וקצף.

17 הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמול תחת-השמש מספר ימי-חייו אשר-נתן-לו האלוהים--כי-הוא חלקו.

18 גם כל-האדם אשר נתן-לו האלוהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו, ולשאת את-חלקו, ולשמוח, בעמלו--זה, מתת אלוהים היא.

19 כי לא הרבה, יזכור את-ימי חייו: כי האלוהים מענה, בשמחת ליבו.

פַּרשָׁנוּת

בקהלת ה', המטיף ממשיך להרהר בהבל החיים. הוא מתחיל באזהרה מפני הקדשת נדרים פזיזים לאלוהים, מכיוון שהם עלולים להיות קשים לקיום ויכולים להוביל לעונש. לאחר מכן הוא ממשיך לדון בחשיבותה של שביעות רצון, ומציין שעדיף להסתפק במה שיש מאשר לשאוף כל הזמן ליותר. הוא גם מזהיר מפני סכנות החמדנות, ומציין שהיא עלולה להוביל לחיים של צער וחרטה. לבסוף, הוא מעודד אותנו ליהנות מההנאות הפשוטות של החיים, כמו אכילה ושתייה, ולהודות על מה שיש לנו. דברי המטיף בפרק זה הם תזכורת לכך שהחיים חולפים ושאין לקחת אותם כמובן מאליו. הוא מעודד אותנו להסתפק במה שיש לנו וליהנות מההנאות הפשוטות של החיים. הוא גם מזהיר אותנו מפני הסכנות של חמדנות ונדרים פזיזים לאלוהים. בסופו של דבר, דבריו הם תזכורת לכך שהחיים קצרים ושעלינו להפיק מהם את המרב.