מי הי/תה מְנַשֶּׁה בתנך

מנשה היה דמות מהתנ"ך שהיה בן המלך חזקיהו וחפציבה. הוא היה מלך השנים עשר של יהודה ומשל בממלכה למשך 55 שנה, מה שהפך אותו למלך שמשל לזמן הארוך ביותר ביהודה. הוא נחשב בעיקר לעבודת ע"ז ולהוביל את עם יהודה להרחק מעבודת האל. מנשה נולד בירושלים והיה הבן היחיד של חזקיה וחפציבה. לו היו שתי אחיות, אביה ולא רוחמה. הוא גדל בחצר המלכותית ונלמד את דרכי ה' וגם את דרכי אלים ואלות הנכר. מנשה היה ידוע בעבודתו ע"ז ובהובלת העם של יהודה לרחק מעבודת האל. בנה מזבחות לאלים ואלות וגם הקריב את בנו באש. גם נהג ב קסמים וכשפים. הוא היה כל כך רשע שאלוקים שלחו את הנביא ישעיהו להזהיר אותו על רשעותיו. מנשה בסופו של דבר נתפש על ידי האשורים והובא לבבל. במהלך השבי, התחרט על חטאיו והתפלל לאלוקים לסליחה. האל הקשיב לתפילתו והחזיר אותו לכסא יהודה. מנשה נזכר בעיקר בעבודתו ע"ז ובהובלת העם של יהודה לרחק מעבודת האל. הוא גם נזכר בתשובתו ובהחזרתו לכסא יהודה.

מְנַשֶּׁה הוזכר 134 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Genesis, פרקים 41, פסוק 51.

האמא של מְנַשֶּׁה הוא אָסְנַת.

האבא של מְנַשֶּׁה הוא יוסף.