תקווה

תקווה הייתה דמות מקראית המוזכרת בספר בראשית. היא הייתה בתו של צלפחד איש משבט מנשה. תקווה הייתה אחותם של מחלה, חוגלה, מילכה ונח. היא הייתה בתו היחידה של צלפחד שלא היו לה בנים. תקווה ידועה בעיקר בזכות תפקידה בסיפור בנותיו של צלפחד. כשצלפחד מת, בנותיו נותרו ללא ירושה. הם ביקשו למשה לתת את ירושת אביהם, ומשה הסכים. זו הייתה החלטה מהפכנית, שכן זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות ישראל שניתנה לנשים ירושה. גם תקווה ואחיותיה היו מרכיבים בכינון חוק הירושה. חוק זה קבע שאם אדם ימות ללא בנים, בנותיו יירשו את רכושו. חוק זה היווה צעד גדול קדימה בזכויות הנשים בחברה הישראלית. תקווה זכורה בזכות תפקידה בסיפור בנות צלפחד ובזכות חלקה בביסוס חוק הירושה. היא דמות חשובה בתנ"ך וסמל להתקדמות זכויות האישה בישראל העתיקה.

תקווה הוזכר 2 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של 2 Kings, פרקים 22, פָּסוּק 14.