תמר

תמר הייתה דמות מקראית מספר בראשית. היא הייתה בתם של בנו של דוד המלך, יהודה, ואשתו, שועה. תמר הייתה אחותם של ער, אונן ושלה. היא ידועה בעיקר בזכות תפקידה בסיפור יהודה ותמר, המצוי בספר בראשית ל"ח. סיפורה של תמר מתחיל כאשר אחיה אר נפטר מבלי להביא ילדים לעולם. על פי חוק אז, אונן, אחיה השני של תמר, היה אמור להתחתן עם תמר ולהוליד ילד על שמה של ער. אונן סירב לעשות זאת, אז יהודה הרג אותו. יהודה הבטיח אז לתת את תמר לבנו הצעיר, שלח, כשיהיה בוגר. אולם יהודה מעולם לא עמד בהבטחתו. תמר, שחשה נבגדת, החליטה לקחת את העניינים לידיים. היא התחפשה לזונה ופיתתה את יהודה. לאחר המפגש ביניהם, יהודה נתן לה את החותם, החוט והמטה שלו כמשכון לתשלום. לאחר מכן חשפה תמר את זהותה ויהודה הודה בעוולה. מאוחר יותר ילדה תמר תאומים, פרז וזרח. פרז היה האב הקדמון של דוד המלך וישו. תמר זכורה בזכות האומץ והתושייה שלה בתקופה שבה לנשים היו מעט זכויות. היא דוגמה לאופן שבו אלוהים יכול להשתמש אפילו בנסיבות הקשות ביותר כדי להביא לרצונו.

תמר הוזכר 24 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Genesis, פרקים 38, פָּסוּק 6.

השריון של אלוהים תמר הוא מאקה.

מותו של משה תמר הוא .