סַבּוֹן

שפאן היה דמות מקראית שחיה במאה ה-7 לפני הספירה. הוא היה סופר ומזכירו של יאשיהו מלך יהודה. הוא היה בן עזליה ואבי אחיקם, גדליה וגמריהו. הוא היה גם סבא של אלשה וגמריה. שפאן ידוע בעיקר בזכות תפקידו בגילוי ספר החוק. הוא נשלח על ידי המלך יאשיהו למקדש ירושלים כדי לשאול את ה'. בעודו שם, שפן מצא את ספר התורה והקריא אותו למלך. לשמע דברי הספר התרגש המלך יאשיהו מאוד וציווה להקריא את הספר לאנשי יהודה. שפאן מילא תפקיד גם ברפורמות של המלך יאשיהו. הוא נשלח לבית המקדש כדי לברר את ה' ולבקש הדרכה כיצד לתקן את הממלכה. הוא גם נשלח אל חולדה הנביאה לברר את ה'. שפאן זכור בזכות תפקידו בגילוי ספר התורה ותפקידו ברפורמות של המלך יאשיהו. הוא דמות חשובה בתנ"ך וזכור לו בנאמנותו לאלוהים ובשירותו למלכות יהודה.

סַבּוֹן הוזכר 30 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של 2 Kings, פרקים 22, פָּסוּק 3.