גאווה

גאווה היא דמות מקראית הידועה בעיקר בזכות תפקידה בנפילת האדם. הוא הראשון מבין שבעת החטאים הקטלניים ולעתים קרובות הוא נתפס כשורש כל שאר החטאים. גאווה היא חטא של אהבה עצמית מוגזמת והערצה עצמית, והיא נתפסת כאנטיתזה לענווה. מאמינים שגאווה נולדה ללוציפר ולילית, שניים מהמלאכים שנפלו החזקים ביותר. הוא אח של קנאה, חמדנות, זעם, עצלנות, גרגרנות ותאוות. גאווה ידוע בעיקר בתפקידו בנפילת האדם. לפי התנ"ך, הגאווה שכנעה את אדם וחוה לאכול את הפרי האסור מעץ הדעת. מעשה זה של אי ציות גרם לגירושם מגן העדן והביא לנפילת האדם. הגאווה ידוע גם בתפקידו בפיתוי של ישו. לפי התנ"ך, הגאווה פיתתה את ישוע שלוש פעמים במדבר, בניסיון לשכנע אותו להתרחק מאלוהים. ישוע עמד בפיתוי ונשאר נאמן לאלוהים. גאווה היא דמות רבת עוצמה בתנ"ך והיא נתפסת כשורש כל שאר החטאים. הוא ידוע בעיקר בתפקידו בנפילת האדם ובפיתוי של ישו.

גאווה הוזכר 1 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Proverbs, פרקים 16, פָּסוּק 18.