מישאל

מישאל היה דמות מקראית מספר דניאל. הוא היה גולה יהודי בבבל, יחד עם שלושת בני דודיו, חנניה, עזריה ודניאל. הוא היה בנו של אזל ואחיו של אלצפן. מישאל ובני דודיו נלקחו לבבל על ידי המלך נבוכדנצר וקיבלו שמות בבליים. מישאל שונה לשם משך. הוא ובני דודיו הוכשרו בדרכי הבבלים וקיבלו את החינוך הטוב ביותר שיש. מישאל ובני דודיו הועמדו למבחן כשסירבו לאכול את האוכל משולחן המלך. הם הושלכו לכבשן אש, אך ניצלו בנס על ידי מלאך. אירוע זה הפך אותם למפורסמים ברחבי הממלכה. מישאל ידוע בעיקר בנאמנותו לאלוהים. הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי להישאר נאמן לחוקי אלוהים. הוא דוגמה לאומץ ולנאמנות לאלוהים מול מצוקה.

מישאל הוזכר 8 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Exodus, פרקים 6, פָּסוּק 22.