משך

משך היה דמות מקראית המוזכרת בספר דניאל. הוא היה אחד משלושה צעירים שנפלו בשבי ממלכת יהודה והובאו לבבל. הוא היה בנו של שדרך ואחיו של עבדנגו. הוא נודע בעיקר בשל סירובו להשתחוות לתמונת הזהב שהקים המלך נבוכדנצר. כשהמלך הוציא צו שכל האנשים חייבים להשתחוות לצלם, סירבו משך, שדרך ועבדנגו. המלך איים להשליך אותם לכבשן אש אם לא ייענו, אך הם עדיין סירבו. המלך כל כך התרשם מאומץ ליבם עד שהוא אפשר להם להישאר ללא פגע. משך זכור בזכות אמונתו ואומץ ליבו מול הסכנה. הוא דוגמה לכך שאמונה יכולה להיות חזקה יותר מפחד. הוא זכור גם בזכות נאמנותו לאלוהים ונכונותו לעמוד על מה שהוא האמין בו. הוא דוגמה לאופן שבו אדם אחד יכול לעשות שינוי בעולם.

משך הוזכר 15 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Daniel, פרקים 1, פָּסוּק 7.