ירושלים
סיכום
ירושלים היא דמות מקראית הידועה בעיקר בהיותה העיר הקדושה של שלוש הדתות האברהמיות הגדולות: יהדות, נצרות ואיסלאם. זהו אתר המקדש העתיק של שלמה, מקום הולדתו של ישו, ואתר כיפת הסלע. על פי ההערכות, ירושלים נוסדה על ידי דוד המלך במאה ה-10 לפני הספירה. הוא הפך אותה לבירת ממלכת ישראל ויהודה, והיא נשארה הבירה עד גלות בבל בשנת 586 לפנה"ס. לאחר הגלות שלטה ירושלים על ידי רצף של מעצמות זרות, כולל הפרסים, היוונים, הרומאים והמוסלמים. העיר קשורה גם לחייו של ישו. על פי הברית החדשה, ישוע נולד בבית לחם, ממש מחוץ לירושלים, והוא בילה את רוב חייו בעיר. הוא נצלב בירושלים, ומסופר על תחייתו שם. ירושלים היא גם מקום הר הבית, שהוא האתר הקדוש ביותר ליהדות. מאמינים שזה המקום של מקדש שלמה העתיק, וזה האתר של כיפת הסלע, שהוא האתר השלישי בקדושתו באסלאם. ירושלים היא דמות בעלת משמעות דתית והיסטורית רבה, והיא סמל לשלום ואחדות עבור אנשים רבים ברחבי העולם. זהו מקום עלייה לרגל עבור מיליוני אנשים מדי שנה, והוא מקור השראה עבור רבים.
האם ידעת?
כמה פעמים ירושלים הוזכר בתנך?
ירושלים מופיע 814 פעמים בתנך.
קרא את הספר של ירושלים קרא את התנך
ירושלים האזכור הראשון בתנך הוא בספר של יהושע, פרקים 10, פָּסוּק 1. קרא את התנך
שאלות נפוצות
ירושלים היא דמות מקראית הידועה בעיקר בהיותה העיר הקדושה של שלוש הדתות האברהמיות הגדולות: יהדות, נצרות ואיסלאם. זהו אתר המקדש העתיק של שלמה, מקום הולדתו של ישו, ואתר כיפת הסלע. על פי ההערכות, ירושלים נוסדה על ידי דוד המלך במאה ה-10 לפני הספירה. הוא הפך אותה לבירת ממלכת ישראל ויהודה, והיא נשארה הבירה עד גלות בבל בשנת 586 לפנה"ס. לאחר הגלות שלטה ירושלים על ידי רצף של מעצמות זרות, כולל הפרסים, היוונים, הרומאים והמוסלמים. העיר קשורה גם לחייו של ישו. על פי הברית החדשה, ישוע נולד בבית לחם, ממש מחוץ לירושלים, והוא בילה את רוב חייו בעיר. הוא נצלב בירושלים, ומסופר על תחייתו שם. ירושלים היא גם מקום הר הבית, שהוא האתר הקדוש ביותר ליהדות. מאמינים שזה המקום של מקדש שלמה העתיק, וזה האתר של כיפת הסלע, שהוא האתר השלישי בקדושתו באסלאם. ירושלים היא דמות בעלת משמעות דתית והיסטורית רבה, והיא סמל לשלום ואחדות עבור אנשים רבים ברחבי העולם. זהו מקום עלייה לרגל עבור מיליוני אנשים מדי שנה, והוא מקור השראה עבור רבים.
ירושלים הוזכר 814 פעמים בתנך.
האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Joshua, פרקים 10, פָּסוּק 1.