ישראל

ישראל, הידוע גם בשם יעקב, היה דמות מקראית שהיה בנם של יצחק ורבקה, ונכדו של אברהם. הוא היה אביהם של שנים עשר שבטי ישראל, ונודע בעיקר בזכות ההיאבקות שלו עם מלאך. ישראל נולד בארץ כנען, והיה בנם השני של יצחק ורבקה. אחיו הגדול היה עשו, ואחיו התאום היה יעקב. כשהיה יצחק זקן וקרוב למוות, בירך את ישראל בברכת הבכורים. הדבר הכעיס את עשו, והוא תכנן להרוג את ישראל. לאחר מכן שלחה רבקה את ישראל אל בית אחיה לבן. בהיותו בביתו של לבן עבדו ישראל שבע שנים על מנת לשאת את רחל בתו של לבן. אולם לבן רימה אותו ונתן לו במקום את לאה. לאחר מכן עבד ישראל עוד שבע שנים כדי להתחתן עם רחל. לאחר מכן עזב את ביתו של לבן עם נשותיו וילדיו. בדרכו חזרה הביתה ערך ישראל קרב היאבקות עם מלאך. המלאך בירך אותו ושינה את שמו לישראל שפירושו "הנאבק עם ה'". ישראל ידוע בעיקר בזכות ההיאבקות שלו עם המלאך, ובהיותו אב לשנים עשר שבטי ישראל. הוא זכור גם בשל ערמומיותו ותושייתו, שכן הצליח להערים על לבן ולרכוש את בנותיו כנשים.

ישראל הוזכר 2601 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Genesis, פרקים 32, פָּסוּק 28.

מותו של משה ישראל הוא .