חרמון

חרמון היה דמות מקראית המוזכרת בברית הישנה. הוא היה בנם של כלב ועזובה, ואחיו של חור. הוא היה מנהיג שבט יהודה ונודע בגבורתו ובעוצמתו. הוא נודע גם בנאמנותו לאלוהים ובנכונותו להילחם למען בני ישראל. חרמון היה דמות מפתח בכיבוש הארץ המובטחת של בני ישראל. הוא היה אחד משנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את ארץ כנען. הוא היה היחיד מבין השנים-עשר שהחזיר דיווח חיובי, שעודד את בני ישראל לקחת את הארץ. הוא גם היה חלק מהצבא שנלחם נגד האמורי ועזר להבטיח את הניצחון. חרמון ידוע בעיקר בזכות גבורתו ונאמנותו לאלוהים. הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי לעזור לבני ישראל לכבוש את הארץ המובטחת. הוא גם היה מנהיג שבט יהודה וזכה לכבוד על אומץ ליבו ועוצמתו. הוא זכור כעבד נאמן של אלוהים ולוחם אמיץ.

חרמון הוזכר 14 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Deuteronomy, פרקים 3, פָּסוּק 8.