אברם

אברם, הידוע גם בשם אברהם, הוא דמות מקראית אשר ידועה בעיקר בהיותו אבי בני ישראל. הוא בן תרח ואבי יצחק, ישמעאל ושישה בנים נוספים. הוא גם סבא רבא של יעקב ועשיו. סיפורו של אברם מתחיל באור הכשדים, שם הוא נולד לתרח ולאשתו אמטלו. מאוחר יותר הוא נקרא על ידי אלוהים לעזוב את ביתו ולנסוע לארץ כנען. בדרך הוא ומשפחתו מתיישבים בחרן. לאחר מות אביו קורא אלוהים לאברם להמשיך במסעו לכנען. פעם בכנען, אלוהים כורת ברית עם אברם, ומבטיח לו שהוא יהיה אב לאומה גדולה. בתמורה, אברם חייב לציית לפקודות ה' ולעבוד אותו לבדו. אברם ואשתו שרי התברכו בבן יצחק, ושמו של אברם שונה לאברהם. אברהם ידוע בנאמנותו לאלוהים ובנכונותו לציית לפקודות ה'. הוא ידוע גם בנכונותו להקריב את בנו, יצחק, בציות לאלוהים. מעשה אמונה זה נתפס כסמל להקרבה האולטימטיבית של ישוע המשיח. אברהם ידוע גם בסבר פנים יפות, שכן קיבל שלושה זרים באוהלו וסיפק להם אוכל ושתייה. מעשה הכנסת אורחים זה נתפס כסמל להכנסת האורחים של אלוהים לכל האנשים. אברהם זכור כאבי בני ישראל ואביו הקדמון של ישוע המשיח. הוא דוגמה לנאמנות ולציות לאלוהים, והסיפור שלו הוא חלק חשוב מהתנ"ך.

אברם הוזכר 61 פעמים בתנך.

האזכור הראשון בתנך הוא בספר של Genesis, פרקים 11, פָּסוּק 26.